ש. ה. ברגמן החשיבה הדו־שיחית של מ. בובר

עמוד:יא

החשיבה הדו שיחית של מ . בובר * תהא נא הרשות נתונה לפתוח את דברי ההקדמה האלה לכתבים הדיאלוגיים בסוד' ) ( 'שיח של מ . בובר בדבר זכר אישי . במשד שלוש השנים 1911-1909 נאם בובר—והוא היה אז בן שלושים שנה בערך—בסראג עיר מולדתי את 'שלושת הנאומים על היהדות' » ' היהדות והיהודים' 'היהדות , 'והאנושות 'התחל * ' שות , 'היהדות שלושת הנאומים האלה , שעליהם חזר בובר לאחר מכן בערים אחרות של אירופה המערבית , היו אותם ימים גרם הכרעה לציונים צעירים רבים לשחרור פנימי ולאוריינטאציה יהודית , לעובדה רוחנית שהכריעה את מהלו חייהמ , לכל משמעותו של דיבור זה . בנאום השני ניסה בןבר להסביר , מהו הדבר העושה את היהדות לתוםעת בראשית של האנושות ועשה את שאלת היהודים לשאלה אנושית כללית . וזה הסבת * עובדה יסודית של הדינאמיקה הנפשית של האדם בכלל היא , שהריבוי שבנשמתו נגלה לו מדי פעם בפעם בתי נת שניות , כאילו מתעטף והולך בלבוש ובצורה ריאליסטית . האדם חי את שפע ממשותו ואפשרויותיו הפנימיות בחינת סו-בסטאנציה חיה , השואפת ונמשכת לשני קטבים מנוגדים זה לזה . ואף על פי שקוטביות זו היא מטיבם של כל בני האדם , אין לך כמותו של היהודי שבו מתגלית צורה יסודית זו בחזקה כזה בתוקף כזה . השאיפה של אדם מישראל להגיע מן השניות

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר