|
|
עמוד:13
כת ממשיכים . כל אדם היה בשבילה התחלה חדשה , מחשבה חדשה , עולם חדש . זה גם היה מקור האופטימיות שלה וכוח החיות העצום שלה , האישי והאינטלקטואלי . טענתה העיקרית כלפי הפילוסופים הפוליטיים , מאז אפלטון ועד ימיה , הייתה התעלמותם מתנאי היסוד של הפוליטיקה , כלומר , היותה מתנהלת בקרב בני אדם מרובים ( plural ) ושונים , שכל אחד ואחת מהם יכול לפעול ולהוליד בפעולתו דבר מה חדש ובלתי צפוי לגמרי . בני אדם - לא האדם בלשון יחיד ולא איזו אידיאה מופשטת , אפלטונית , של האדם - חיים על פני האדמה ושוכנים בעולם , היא אמרה . בפעולותיהם מביאים עצמם בני האדם אל המרחב הציבורי , ומערים את עצמם אל תוך רשת לא מוחשית ולא צפויה של " קשרים אנושיים" - רשת המעצימה והמגבילה בעת ובעונה אחת את פעולותיהם . אמונתה בעולם ובענייני אנוש נבעה מן העובדה שאנשים חדשים מצטרפים לעולם בכל שעה ובכל יום , ושכל אחד מהם הוא , singular יחיד במינו , ושכל אחד מהם מסוגל ברעיונות וביוזמות החדשים שהוא מביא איתו , לשנות את סדר הדברים , להטות מהלך היסטורי שנקבע בפעולות של קודמיו . התולדות של אותה רשת של פעולות גומלין אינסופיות אלה בין בני אדם מרובים ושונים הן בלתי צפויות ולא ודאיות , היא טענה , ובהן אצורה ההבטחה המתמדת של שינוי והתחדשות " , גם בימים האפלים ביותר , כאשר נדמה כי אבדה בהם כל תקווה . במשך עשורים רבים , מאז פרסום ספרה על משפט אייכמן , ב , 1963 הייתה חנה ארנדט במעמד לא רשמי של מנודה בישראל , קולה לא נשמע כאן , לא באקדמיה ולא בציבור , ספריה לא תורגמו לעברית , 12 והוטל עליה חרם פוליטי אינטלקטואלי . בעשור האחרון החלו הדברים להשתנות . חוקרים ישראלים , בני הארץ , הונעו מטעמים שונים לחקור את הגותה של ארנדט ולדון בה , הן בהקשר שלה לציונות ולישראל , הן כעומדת לעצמה בתוך המסורת הפילוסופית ומחשבת המאה ה . 20 כנס ראשון , בינלאומי , על עבודתה הפילוסופית של ארנדט נערך בירושלים , בדצמבר , 1997 ומאמרים המבוססים על הרצאות שנישאו בו ראו אור בקובץ בעריכתו של חוקר ההגות 13 היהודית הגרמנית , סטיבן אשהיים , איש האוניברסיטה העברית . בשנת 2000 ראה אור בתרגום לעברית ספרה על משפט אייכמן . ' הקובץ הנוכחי מבוסס על הרצאות שנישאו בכנס שני שהוקדש לעבודתה של ארנדט בישראל , הפעם של חוקרים ישראלים בלבד ,
|
|