|
|
עמוד:9
פתח דבר בספרו אתיקה והאינסופי : שיחרת עם פילים נמל , כותב הפילוסוף עמנואל .-לוינס " אני תופס את האחריות כאחריות כלפי האחר , הווה אומר , אחריות כלפי מה שאינו שלי , או אפילו אינו נוגע לי ... למעשה , האחריות אינה רק תכונה סתמית של הסובייקטיביות , כאילו הסובייקטיביות כבר הייתה קיימת בפני עצמה לפני שנתקיים יחס איתי . הסובייקטיביות איננה למען עצמה . שוב , מעיקרה היא למען האחר . ( כך ) מוצגת הקרבה לאחר לא כקרבה שבה האחר קרוב אלי במרחב , והוא גם לא קרוב אלי כקרוב משפחה ; אלא התקרבותו אלי יש בה ממש כל כמה שאני מרגיש את עצמי אחראי כלפיו , הווה אומר , כל כמה שאני אחראי כלפיו" . הספר הנוכחי נכתב מתוך אחריות - אישית , רגשית ומוסרית - כלפי הזולת . כשניגשנו לכתוב ראינו לנגד עינינו ילדים וילדות . ילדים שסבלם , מצוקתם ואושרם חומקים דרך קבע מן המבט , שההתוודעות אליהם התוודעות ממושכת , פעמים משמחת , פעמים קשה מנשוא — לימדה אותנו רבות על עצמנו , והמפגש עימם עורר בנו ללא הרף את רגש האחריות . הולדתו של ספר זה , אפוא , בפעולה , בהתנסות ובחוויה , ופחות בתאוריה ובביקורת . כשניגשנו לכתוב היה עלינו ראשית לנסח את היחס שבין האישי , הפרטי והסובייקטיבי לבין הכללי והמופשט . כיצד מתארים כאב של ילד ? כיצר משלבים בין החוויה הפרטית לבין התיאור , ההבנה . 1 לוינס , עמנואל , אתיקה והאינסופי : שיחות עם פיליפ נמו ( תרגם מצרפתית אפרים מאיר בשיתוף עם שמואל ראם , ( הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס , האוניברסיטה העברית , ירושלים , תשס '' ג , עמ' . 73-72
|
|