|
|
עמוד:96
אסירים ועצורים , משפט הוגן ותחומים נוספים . ברוב המקרים הללו , אכיפת האיסור על הפליה אתנית אינה כרוכה בקשיים מיוחדים , ואין חשש שפסיקת בית המשפט לא תיושם . אך באותם מקרים שבהם יש להפליה האתנית ביטוי בתחום תקציבי או בתחום מנהלי מורכב ( כגון הפליית ערביי ישראל בתחום תקציבי הדת , החינוך או ביישום תוכניות לשיקום שכונות , ( אין לבית המשפט בררה : אין הוא רשאי לכופף את העקרונות - שנקבעו ויושמו בהצלחה במישורים רבים - רק משום שייתכן כי בהקשרים מסוימים תישאר פסיקתו אות מתה . במילים אחרות , אם פירש בית המשפט העליון את החוקה שלנו כאוסרת על הפליה אתנית , אין הוא רשאי ( מבחינה משפטית ומוסרית כאחת ) להימנע מלאכוף את האיסור רק משום שייתכן כי במקרים מסוימים לא תיושם פסיקתו הלכה למעשה או לא תועיל לשנות את המצב . לא זה הוא המצב בתחום הזכויות הכלכליות והחברתיות : כאן , כמעט כל התערבות פסיקתית נתקלת בבעיה קשה של אכיפה ושל יישום הלכה למעשה . לכן מן הראוי לשקול מלכתחילה אם ראוי להכניס את בתי המשפט לזירה שאין בה סיכוי רב שתהיה לפסיקתם השפעה של ממש על המציאות החברתית על ידי גיבוש עקרונות חוקתיים שאין סיכוי שליטיגציה תצליח ליישמם . בשלב זה יכולים תומכי החוקה החברתית להעלות שני טיעונים נוספים . האחד , ששיקולים מעשיים כאלה של היעדר אפשרות ליישם עקרונות בדרך של ליטיגציה אינם צריכים להשפיע על גיבושם של אותם עקרונות , וכי יצירת הכללים החוקתיים והתקדימים המשפטיים צריכה להיעשות על פי מה שראוי , צודק ונכון , ולא על פי מה שאפשרי ליישום . הטיעון הקלי הוא כי אפילו אם היכולת של בתי המשפט להשפיע באמצעות פסיקתם על המדיניות בנושאים חלוקתיים הינה מוגבלת , אין כל פסול בכך שהלוחמים למען חלוקה צודקת יותר של המשאבים יעשו שימוש בליטיגציה על מנת להשיג דרכה מה שניתן להשיג ( כלומר , אפילו הישגים חלקיים ביותר של ליטיגציה בתחום החברתי טובים יותר מאשר היעדר הישגים כלל . < התשובה לטיעונים אלה היא שהם מתעלמים מהמחיר החברתי של השימוש בליטיגציה כמכשיר לשינוי חברתי . ההיזקקות לליטיגציה כמכשיר לחלוקה מחדש אינה רק חסרת תוחלת ; היא גם מזיקה . היא גורמת בזבוז משאבים אצל אלה הלוחמים למען חלוקה שוויונית יותר ( וכוונתי במיוחד לארגונים המתמחים בעתירות לבית המשפט . ( היא גם מניעה את העוסקים בכך ( ובמידה מסוימת גם את החברה כולה ) לטפח אשליה מסוכנת ש"בית המשפט יעשה את העבודה" שהמערכת הפוליטית אינה עושה . היא מניעה את העוסקים בכך להשקיע זמן ומשאבים במאבקים להשגת פסקי דין ו"הלכות" שיכולות - בסופו של דבר - לפאר אולי את קובצי פסקי הדין , אך תרומתם בפועל לקידום השוויון החלוקתי הינה שולית במקרה הטוב ושלילית במקרה הנפוץ יותר . היא גם מאפשרת למערכות שלטוניות ( ובראשן , כך נדמה לי , בתי המשפט עצמם , ראו להלן ) לרחוץ בנקיון כפיהן . די בכך שבית המשפט יוציא מפס הייצור שלו הכרזה מרשימה הכוללת אמרת אגב המכריזה על קיומה של זכות חברתית לטעת בקרב
|
|