|
|
עמוד:982
( המשך ) המדינה טענה כי לא ניתן לבלול בפרויקט את היישובים הערביים הנמצאים ברמה החברתית הכלכלית הירודה ביותר , כפי שביקשה העתירה . במקום זאת , המדינה הבטיחה לשלב יישובים ערביים בהדרגה . בית המשפט הסכים בפסק דינו עם גישת המדינה , ודחה את בקשת העותרים לכלול מיידית את היישובים הערביים העניים ביותר במסגרת הפרויקט . בית המשפט הוסיף כי על משרד השיכון להקצות ליישובים ערביים 20 ° 0 / מהתקציב של תחום החינוך שבפרויקט שיקום שכונות . " ככלל , הפער בין הרטוריקה של בית המשפט לבין פעולות הרשות המבצעת ברור וגלוי . בית המשפט מרבה לצטט את עצמו בהקשר חשיבותו ונעלותו של עקרון השוויון , בעוד התנהלותה של הרשות המבצעת רחוקה מעיקרון זה , בין אם שהיא מצהירה על חשיבותו ובין אם לאו . גם בפסק הדין בעניין פרויקט שיקום שכונות חזר בית המשפט על דברי עצמו ופיאר את חשיבותו ויסודיותו של עקרון השוויון בשיטת המשפט : " נראה כי אין צורך לשוב ולהרחיב דברים על כך שעקרון השוויון הוא ערך יסוד בשיטתנו המשפטית , וכי עומד הוא בבסיס משטרנו הדמוקרטי . נוכח מעמדו מחייב 99 המדינה טענה גם שהעתירה מיותרת משום שהממשלה החליטה , ביום , 24 . 10 . 2000 להפעיל תוכנית פיתוח מקיפה לציבור הערבי שעלותה 4 מיליארד ש"ח . במהלך העתירה התברר כי תוכנית זו אינה חופפת את התחומים של פרויקט שיקום שכונות וכי היא אינה מיושמת .
|
|