|
|
עמוד:931
משפילים כדי לא לאבד את מקום עבודתם . יש לזכור בהקשר זה כי לא ניתן להפריד בצורה מלאכותית בין גיל ד . פרישה לבין מנגנוני הביטוח הסוציאלי בגיל הפרישה , לאמור עיצוב קצבות הזקנה והסדרי הפנסיה וההשלכות הכלכליות של כל הכרעה בתחום גיל הפרישה על קרנות הפנסיה . המלצות הוועדה לבחינת גיל הפרישה בהקשר זה היו , כפי שצוין לעיל , לא לבטל את גיל פרישת החובה , אלא להעלות את הגיל הכרונולוגי שלו לכדי שישים ושבע ( לגברים ולנשים כאחד , ( וזאת באופן הדרגתי . " ברור מהדיון לעיל כי הסוגיה של גיל פרישת החובה תעסיק את המשפט הישראלי בשנים הקרובות , וכי להכרעה בסוגיה זו תהא השפעה משמעותית על זכויותיהם הכלכליות והחברתיות של הזקנים בישראל . הפליה בתעסוקה על בסיס גיל האיסור המשפטי להפלות לרעה זקנים אך ורק בשל גילם מעוגן בעקרון השוויון . מעבר להגנה המשפטית הכללית של עקרון השוויון , חלו בישראל בשנים האחרונות תמורות חוקתיות וחוקיות אחדות בכל הנוגע באפשרות לפגוע בחופש העיסוק של הזקנים ולהפלותם בשל גילם . התפתחות מרכזית אחת נוגעת בחקיקת שני חוקי היסוד החדשים , דהיינו חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד : חופש העיסוק . חוקי יסוד אלה העניקו מימד חוקתי לזכותו של כל אדם בישראל לעבוד בעיסוק לפי בחירתו ובהתאם לכישוריו , תוך איסור להפלותו לרעה או לפגוע בכבודו העצמי . כך , לדוגמה , יש בהחלט אפשרות לטעון כיום כי לאור חוקי היסוד החדשים , הטלת חובה כללית וסטנדרטית לפרוש ממקום עבודה בגיל מסוים וקבוע מראש ללא הסכמת העובד , במנותק משיקולים אינדיווידואליים , או להפלות את קבוצת 115 יש לזכור כי מקור מרכזי של לחץ להעלאתו של גיל פרישת החובה אינו הכרה בזכויות האזרח של אוכלוסיית הזקנים , אלא דווקא ניסיון כלכלי להקל את הנטל הכלכלי והגירעון הכספי הרובץ על קרנות הפנסיה ועל הביטוח הלאומי . ראו בנידון דו"ח הוועדה לבחינת גיל הפרישה , לעיל הערה , 105 בע' , 51-46 נספחים ד ו ה . 116 גם בסוגיה זו , דיון מקיף בשאלה אם ההסדר של קביעת גיל פרישה מנדטורי הינו הסדר ראוי , העומד , לדוגמה , במסגרת פסקת ההגבלה של חוקי היסוד החדשים , חורג בהיקפו ממסגרת הדיון של חיבור זה . ראו גם המלצות הוועדה , שם , בע' ; 31 רבין מרגליות , לעיל הערה ; 100 ד' שניט "חובת הפרישה לגימלאות - הערכה מחדש" הפרקליט לב > התשל"ט < ; 507 וכן בן ישראל , לעיל הערה . 101
|
|