|
|
עמוד:647
התרבותיים . על הפרק עומדות שתי השקפות תרבותיות . המשנה לנשיא , השופט מ' אלון , מצביע על כך ש"מייםדי החברה קדישא , שנמנו עם כל שכבות הציבור היהודי הציוני , שומרי תורה ומצוות ושאינם מקפידים על כך , ביקשו עם תחילת ניצני עצמאות יהודית , בשנת , 1937 לקיים את 'האיחוד הלשוני של לשון הקודש' בבית העלמין של החברה קדישא" . " השופט אלון מצביע על ציבור גדול מאלה הטמונים בבית העלמין שהיה חשוב להם שהכיתוב בו יהיה כיתוב בעברית . הם ביקשו "להיקבר בבית החיים בירושלים מתוך ידיעה כי הכיתוב שעל גבי המצבות בבית קברות זה שבירושלים הוא על טוהרת העברית , שפה שהיתה עבורם ערך עליון" . השופט אלון גם מצביע על חשיבותה של מטרה זו לאור יהדותה של המדינה המעוגנת כערך חוקתי בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו . מנגד , כאמור , עומדת משפחת קסטנבאום . משפחה זו ביקשה להיות נאמנה "לכבוד הנפטרת ולרצונה ששמה ושנות הלידה והפטירה יופיעו על המצבה בצורה המוכרת לה ולנו . הדבר גם יעזור ויאפשר לרבים מבני המשפחה ולקרובים ומוקירים , בייחוד אלה מחו"ל , להתייחד עם זכרה בבית העלמין" . לפנינו שני מטענים תרבותיים סותרים : המטען היהודי הציוני הדתי והמטען של תרבות לועזית שניהלה המשפחה , שהיתה משפחת מהגרים . כיצד ניתן להכריע בין המטענים הללו ? אילו היה מדובר בבית עלמין פרטי של קהילת יהודים מאמינים הקוברים את יקיריהם על פי עיקרי היהדות והציונות , כי אז ההכרעה היתה פשוטה יחסית . נראה שהיא היתה מוליכה למסקנה כי יש לאפשר לקהילה התרבותית לממש את מפעלה התרבותי כראות עיניה והמבקש להיקבר בבית הקברות שלה היה נדרש לעמוד בסטנדרטים תרבותיים אלה . אולם בית העלמין שניהלה החברה קדישא לא היה פרטי מובהק . הנשיא שמגר הדגיש בפסק דינו כי החברה קדישא פועלת מכוחו של חוק שירותי הדת היהודיים [ נוסח משולב , [ , 1971-א"תשל המטיל עליה מילוי פונקציה ציבורית מדרגה ראשונה . פעילות ציבורית זו מטילה על החברה קדישא חובות לנהוג על פי עקרונות היסוד של שוויון וסבירות המוטלים על רשויות ציבוריות . לכן הוטלה על החברה קדישא החובה לנהוג בסובלנות כלפי הצרכים התרבותיים של ציבור הנקברים בבית הקברות שהיא מנהלת . האינטרס הציבורי התרבותי שהנחה 119 שם , בע' 120 . 502-501 שם , בע' 121 . 503 שם , בע' 122 . 511 שם , בע' 123 . 477 שם , בע' ; 485-484 לדיון נוסף בפונקציות הציבוריות המוטלות על החברה קדישא , ראו שם , בע' 124 . 518-516 שם , בע' . 481
|
|