|
|
עמוד:528
שנידונו בתחילת המאמר ובפרק זה , קרי שזכויות הן כלי חשוב בעל משמעות נורמטיבית ורטורית לדיון בתגובות החברה על הצרכים האנושיים , ושזכויות , אם מתייחסים אליהן ברצינות , הן יותר משאיפה גרידא : הן מהוות מחויבות לפעולה , והגשמתן אינה דבר פשוט ; היא תוצאה של משא ומתן מורכב בין גופים שונים , פרטיים וציבורים , והיא מושגת כתוצאה מעבודה פוליטית ומשפטית . עבודה זו , אף שעליה להיות אוניוורסלית , חייבת להיות ממוקדת בחברים הפגיעים ביותר וחסרי המשאבים ביותר בחברה , ולראות לנגד עיניה את האדם הקונקרטי וצרכיו . בהקשר של בריאות , עלינו לבחון במיוחד כיצד הכלי של הזכויות מאפשר לנו להקדיש תשומת לב לאי שוויון , לכאב ולסבל , ולנסות להפחיתם . יש לנקוט בתחום הבריאות - כמו בכל תחום - גישה המתייחסת לזכויות לא כאל דבר אינדיווידואליסטי אטומיסטי , אלא מכירה בתלות ההדדית של בני האדם ומדגישה את העקרונות שהם הם עקרונות החוק , קרי שוויון , עזרה הדדית וצדק . גישה זו אין בה כדי להתעלם משאלת התקצוב ומן הצורך בקביעת סדרי עדיפויות . נקודת המוצא לגישתי היא שכדברי השופט חשין בעניין מכבי , מקום ששם הזכות , שם הסעד . כאשר מדובר בזכות , חובת המדינה למצוא את התקציב המתאים , ואין היא יכולה להתנער מאחריות לזכות בטיעון של היעדר תקציב . מותר למדינה , במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי , לקבוע סדרי עדיפויות , מותר לה להעדיף טיפול אחד על משנהו כי הוא חיוני יותר או יעיל יותר או זול יותר , ובלבד שמתקיימת ההגנה על הזכות במובנים שדיברנו עליהם לעיל : הגנת הגרעין של הזכות , שמירת עקרונות הנגישות ( לרבות הכלכלית , ( השוויון והעקרונות האחרים , וודאות שהמדינה מוכיחה מחויבות לנושא ויישום הדרגתי מתמשך . אחת הדרכים לפתרון הבעיה היא המנגנון של ועדות החריגים , היכול להבטיח , יחד עם הרעיון שטרם מומש להקמת קרן לטיפולים חריגים , את קיום הזכות גם במצב של סל מוגבל . מנגנונים אלה , אם יעמדו בתנאים הריוניים והמהותיים שאליהם התייחסו בתי הדין , במיוחד השופטת ארד בפסק דינה בעניין שטרית ובדעת המיעוט שלה בעניין בן צבי , עשויים להבטיח כי לחולים שהטיפול שנקבע בסל אינו מתאים להם מסיבות אינדיווידואליות ייפתח פתח לקבלת טיפול או תרופה אחרים אם הם דרושים להצלת חיים , להארכתם או לאיכותם . 231 ראו חלק ב . 3 . למאמר . 232 ראו שלו , לעיל הערה , 4 בעי 233 . 265-263 לעיל הערה . 157
|
|