|
|
עמוד:251
שעה , ומחלקין את הגבוי לערב בין העניים , ונותנין לכל עני ממנו פרנסת יומו , וזהו הנקרא תמחר ... התמחוי נגבה בכל יום , והקופה מערב שבת לערב שבת . והתמחוי לעניי עולם , והקופה לעניי אותה העיר בלבד " . תקציבן של הקופות בא איפוא מתשלומי חובה > מיסים < שנגבים על ידי שני עובדי ציבור הממונים על הגבייה , "גבאי צדקה" , בעוד שהצדקה של הפרט נגבית מכוח הוראת בית דין דווקא . הבדל אחר בין צדקה זו לבין הצדקה של הפרט הוא שהצדקה של הציבור נגבית רק ממי שהוא תושב העיר ולא ממי שאינו תושב העיר , ושהה בה רק שהייה של עראי . כמה צריך אדם לשהות בעיר כדי להימנות עם תושבי העיר ? בעניין זה נקבעו בתלמוד פרקי זמן בהתאם למטרת המימון : "מי שישב במדינה שלשים יום , כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה . ישב שם שלשה חדשים , כופין אותו ליתן התמחוי . ישב שם ששה חדשים , כופין אותו ליתן צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר . ישב שם תשעה חדשים , כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברין בה את העניים . ועושין להם כל צרכי קבורה " . גובהם של תשלומי החובה אינו נקבע לפי יכולתו של הנותן , אלא לפי צורכי העניים , 72 תנו דעתכם על כך שהתמחוי אינו מיועד לעניי העיר , אלא לעניים המבקרים בה . ומדוע לא הסתפקו בתמחוי לכלל העניים , והקימו שתי קופות נפרדות - לעניי העיר ולעניי עולם ? השערה סבירה היא שההפרדה באה לשמור על כבודם של עניי העיר . דומה שלימים לא הבחינו עוד כדבעי בין תמחוי ( אוכל בעין - המיועד לעניי עולם ) ובין קופה ( סיוע כספי - המיועד לעניי העיר . ( כך עולה לדוגמה ממאמרו של ש"ד גויטיין "חיי הציבור לאור כתבי הגניזה" ציון כו > תשכ '' א < , 175-173 , 170 73 כך אומר התלמוד : "הקופה נגבית , "בשניים והנימוק לדבר הוא : "אין עושין שררות על הציבור בפחות משנים " . כלומר , אין מממשים את הכוח השלטוני בפחות משני נציגי ציבור . מכאן שגבייה זו אינה משום כפייה על המצוות , שהיא מסמכותו של בית דין בלבד , אלא משום כפייה שלטונית , כגביית מס . לתשלום זה כמס ראו א' נחלון קהל ותקנות קהל בתורתם של הגאונים ( תשס '' א ) . 96-93 74 רמב"ם , הלכות מתנות עניים , פרק ט , הלכה יב , על פי בבא בתרא ח ע"א ; ראו דברי הרב שאול ישראלי , לשעבר חבר בית הדין הרבני הגדול , בספרו חוות בנימין , סימן צב , שעמד על ההבדל המהותי בין כפיית הצדקה במסגרת אכיפת תשלום המס העירוני לבין כפייה על הפרט לקיים את מצוות הצדקה המוטלת עליו כפרט .
|
|