|
|
עמוד:241
עוולות חברתיות . להלן נבקש לבחון כיצד תורגמה רגישות זו הלכה למעשה ומהן הנורמות שקבע המשפט העברי לדורותיו בעניין קיומו בכבוד של הזולת . . 1 התקופה המקראית במסורת ישראל , החובה לדאוג לנצרך הינה בראש ובראשונה חובתו של כל יחיד שהתמזל מזלו והוא בעל אמצעים . שפע המצוות המוטלות על היחיד בעל האמצעים יוצרות למעשה מערכת סעד , אבל אין למצוא במקרא תוכנית כלכלית חברתית מטעם מוסדות הציבור , להבדיל מערכים אחרים שהטיל המקרא על הציבור , דוגמת הקמתה של מערכת משפט , שנאמר בה : "שפטים ושמרים תתן לך בכל שעריך ... ושפטו את העם משפט צדק " . כדי להבין את מהותה של מערכת הסעד המקראית , יש לזכור שהחברה בימי התנ"ך היתה חקלאית , ואמצעי הייצור העיקרי בה היה הקרקע המניבה פרות . עוד יש לזכור שחוקי התנ"ך נוסחו בתקופה שהעברות היתה נורמה מקובלת בה . המקרא מצווה את בעלי השדות לא לנצל את תנובת השדה עד תומה , ולהשאיר מקצתה לנצרכים ולנדכאים , כמו שנאמר : "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר , ולקט קצירך לא תלקט . וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט , לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלהיכם " . כמו כן , בשנה השלישית ובשנה השישית במחזור השמיטה , בעל השדה חייב להפריש מעשר מתבואת שדהו לטובת העניים , והוא הנקרא "מעשר עני" . כלל המצוות האלה נקראות בספרות ההלכה "מתנות עניים" . זאת ועוד , בשנה השביעית מצווים בעלי הקרקעות להפקיר את פרות שדותיהם לכל , שנאמר . * " והיתה שבת הארץ לכם לאבלה לך ולעבדך ולאמתך , ולשכיךך ולתושבך הגרים עמך " . אך המקרא אינו מסתפק במצוות האלה , המצמצמות את זכות הקניין של הפרט מתוך כוונה להבטיח לנצרך "סל מזון" מזערי כדי שלא ימות ברעב , והוא מרחיק לכת , וכולל גם מצוות שמטרתן לאפשר לנצרך להיחלץ ממעגל העוני והמצוקה , לשקם את עצמו , ולא רק 26 דברים טז , יח . 27 ויקרא יט , ט-י . 28 ראו דברים כו , יב . 29 ראו רמב '' ם , ספר זרעים , הלכות מתנות עניים , פרקים א-ו . וראוי לציין שהעני אינו זוכה במתנות אלה בלא מאמץ , אלא עליו לקצור את פאת השדה ועליו ללקט את מה שהותיר לו בעל השדה אחריו . דומה שיש לדבר זה חשיבות חינוכית וערכית רבה , ראו י' פלורסהיים " מדינת סעד - תקנה או תקלה " ? עמודים לב ( תשמ '' ד ) 30 . 85 ויקרא כה , ו .
|
|