|
|
עמוד:281
שאפשר לראות , הרמב"ם קובע בעקבות דברי המשנה פרקי זמן בהתאם לנסיבות של כל מקרה . כך , למשל , מאחר שבתקופת התלמוד ( וכנראה גם בתקופת הרמב"ם , ( לא היה בערים גדולות היצע גדול של דירות להשכרה , נקבע פרק הזמן שבין ההודעה על סיום השכירות לבין סיומה לשנה , ולא לשלושים יום בלבד . מאותה סיבה הבחינו בין הקיץ ובין החורף , שכן בזמנם לא היה בתקופת החורף היצע של דירות להשכרה , ומה עוד שמניעת קורת גג מן השוכר בחורף הקר , אפילו לפרק זמן מוגבל , הינה פגיעה קשה יותר מבקיץ החם . כאשר השכירות קצו בה בזמן , הכלל הוא שהיא מסתיימת במועד הקצוב בלא צורך בהודעה מראש , מכיוון שמועד זה היה ידוע לשוכר כבר בתחילת השכירות , והיה יכול למצוא 219 לעצמו סידור חלופי למגורים . במקורות המשפט העברי לא מצאנו בסוג שכירות זה תקנה בדבר הגנת הדייר האוסרת על המשכיר לפנות את השוכר בתום תקופת השכירות . עם זאת יש להעיר בעניין זה שתי הערות . ראשית , אין זה אומר שההלכה העברית שוללת תוקפן של תקנות מעין אלה . הצרכים החברתיים המשתנים הם המכתיבים את היקפן של תקנות אלה ואת תחולתן , ונראה שאם הותקנו מתוך מגמה סוציאלית לתקנת" ) בני ( "המדינה ובלא הפליה , הן מחייבות . שניית , אומנם לא הותקנה תקנה המכוונת נגד המשכיר ואוסרת עליו לפנות את השוכר , אולם בתנאי הגלות , שבהם רוב בעלי הבתים היו לא יהודים , שאינם כפופים להלכה , לא היה מקום להתקין תקנה מעין זו . עם זאת , מאחר שהיצע הדירות להשכרה היה קטן מן הביקוש , התעורר הצורך להגן על הדיירים לבל יתפתו שוכרים אחרים להציע לבעלי הדירות שכר דירה גבוה יותר ולפנות את השוכר . הדרך להגנה על הדיירים מובאת בתקנה המיוחסת לרבנו גרשום מאור הגולה , המכוונת נגד אותם שוכרים בכוח , ואוסרת על שכירת בית שפונה ממנו שוכר יהודי בשנה שלאחר הפינוי . כך הושגה בדרך עקיפה הגנה על הדיירים , שכן כבר לא היה עניין למשכירים הלא יהודיים לפנותם מבתיהם . 219 כך נקטו רוב הראשונים והפוסקים , פרט לרש '' י , בבא מציעא קא ע"ב , ד"ה להודיע קתני , שלדעתו , גם כאשר השכירות קצובה בזמן , חובה על המשכיר להודיע לשוכר מראש שאינו מתכוון להאריך את החוזה עמו . ראו ויגידה , לעיל הערה , 170 שם הערנו שזה ההסדר המקובל בקוד סיביל הצרפתי , סעיף , 1736 אם חוזה השכירות נעשה בעל פה , ולא בכתב . 220 לדיון מקיף בתוקפם המחייב של חוקי הגנת הדייר מבחינה הלכתית ראו שו"ת מנחת יצחק ( וייס , ( חלק ב , סימן פו ; שו"ת ישכיל עבדי ( הדאיה , < חלק ו , חו"מ , סימן ח . וראו גם פסק דינו של השופט מ' אלון בבג"צ 323 / 81 וילוזני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פ"ד לו 221 . 733 ( 2 > לתקנה זו ראו אלון , לעיל הערה , 37 בע' . 658-656
|
|