|
|
עמוד:260
למעשה נהגו לגבות כספי צדקה מן היחידים במרוכז ולנהוג בהם בעיקר על פי אמות מידה ציבוריות . כך , למשל , התפתחו בקהילות ישראל קרנות המתמחות במתן סעד לעניינים מיוחדים , כגון קופת הכנסת כלה ; קופת ביקור חולים ; קמחא דפסחא ; קופת ארץ ישראל ( תרומה לעזרת היישוב היהודי בארץ הקודש ) ועוד . ברוח זו פועלות עד היום קופות גמ"ח [ קרי , גמילות חסדים ] למיניהן . ראוי להעיר שהיו תקופות שבהן היה מצבן הכלכלי של קהילות ישראל ירוד עד כדי כך שלא עלה בידן לקיים אפילו תמחוי , שלא לדבר על קופה . כך עולה מעדותו של בעל ערוך השולחן , ר' יחיאל מיכל אפשטיין ( פולין , המאה הי"ט < : " בזמן חכמי התלמוד היתה בכל עיר ועיר קופה ותמחוי ... ואף גם בזמן הקדמונים היתה קופה בכל הערים , כמו שכתב הרמב"ם ... ועתה בעוונותינו אין לנו לא קופה ולא תמחוי , שמפני לחץ הפרנסה וריבוי העניים אינו באפשרי , רק כל יחיד מישראל נותן צדקה מכיסו . ורבו עניים לאלפים המחזרים על הפתחים , וכל אחד נותן לו פרוסת לחם או מטבע קטנה . ורבו המעשים בכל עיר ועיר , שכמעט בכל שבוע הולכים שני אנשים לקבץ נדבות על איזה יחיד . ואם כל ריבוי הצדקה שבימינו אלה , עם כל זה אין הקומץ משביע וכוי , ושמענו שיש באיזה ערים שעשו כעין קופות , ומתנהג בכבדות " . נוסף על העדות ההיסטורית הזאת על המצב הכלכלי הירוד של יהודי פולין באותם ימים לא רחוקים , יש בדבריו של בעל "ערוך השולחן" כדי להדגים עד כמה יכולת החברה לעמוד כחיובה לספק צורכי קיום מזעריים לענייה מושפעת מהיקף המשאבים העומדים לרשותה . ומסתבר שככל שכוחו הכלכלי של הציבור עולה , כן גוברת חובתו להעלות את השכבות החלשות מעל לקו העוני . עם זאת , אסור שמדינת הרווחה תשכיח מן הפרט את אחריותו האישית לדאוג לכל סובל ולכל נדכא . נסיים פרק זה בדבריו של פרופסור א"א אורבך על הצדקה : "בתורת הצדקה של חז"ל , 107 בן זמרה , לעיל הערה 108 . 88 ערוך השולחן , יורה דעה , סימן רנו , סעיף א . 109 תנו דעתכם על סעיף < 1 > 2 לאמנה בדבר זכויות חברתיות , לעיל הערה , 14 המאמצת הסדר דומה הקושר בין אמצעים לזכויות ; ראו גם סעיף 3 להצעת חוק יסוד : זכויות חברתיות , לעיל הערה : 14 "זכות זו תמומש או תוסדר בידי רשויות השלטון בחוק או לפי חוק ובהתאם ליכולתה הכלכלית של המדינה כפי שתקבע הממשלה 110 " . אורבך , לעיל הערה , 19 בע' . 123
|
|