|
|
עמוד:9
פתח דבר מסה זו היא פרק ממחקר רחב , העוסק בהידברות בין הספרות הישראלית לבין הברית החדשה . מחקר זה , שפרקים ממנו כבר ראו אור , מהווה חלק מפרויקט מקיף שבו אני עוסקת בשנים האחרונות , המתמקד בחקר הדיאלוג שבין הספרות הישראלית לבין כתבי הקודש היהודיים והנוצריים . להתעניינויותי בנושאים הללו נלווית תחושה מרכזית , המובילה את מהלך המחקר כולו , באשר לאופיים הרליגיוזי של הטקסטים העבריים החילוניים . דומה כי בשל אופייה ותולדותיה של הלשון העברית , שורשיהם הלשוניים המודעים והלא מודעים של הטקסטים הללו , בעיקר אלו שהקשרם במיתוס הדתי , עדיין נעוצים במיתולוגי ובארכאי - ואין זה חשוב עד כמה יצירות אלו נראות משוחררות וחילוניות . מחד גיסא , הספרות העברית החדשה נבנית על בסיסה של ספרות עתיקה , ובזה קסמה ! מאידך גיסא , מצד התהליכים שהיא עוברת , בייחוד תהליכי החילון , הרי ביחס לספרויות אירופאיות אחרות היא בבחינת "ספרות . "מאחרת זהו המתח המתמיד v v - : המלווה את התפתחותה . במכתבו הידוע לפרנץ רוזנצווייג מבטא גרשם שלום דאגה עמוקה שמא התרבות העברית בארץ ישראל בתקופתו עומדת על פי תהום י מה תהיה התוצאה של "עיכשוו" העברית ? האם לא תפער את פיה התהום של השפה הקדושה , אשר שיקענו אותה בקרב ילדינו ? אכן , האנשים פה אינם יודעים את משמעות מעשיהם . סבורים הם שהפכו את העברית לשפה חילונית . שחילצו מתוכה את העוקץ האפוקליפטי . אבל זאת איננה האמת . חילון של השפה אינו אלא דיבור בעלמא , מליצה בלבד . אי אפשר , למעשה , לרוקן את המלים המלאות עד להתפוצץ , אלא במחיר הפקרת השפה עצמה . אכן , [ ... ] שפת הרפאים שאנו דוברים פה ברחוב , מייצגת
|
|