|
|
עמוד:14
הקרב החברתי-מדיני לזירת ההתמודדות הנפשית-הפנימית . [ ... ] הוא גם ידע , שהנחש הקדמוני הלובש מכנסיים איננו ישות דמונית חיצונית , אלא חלק אינטגרלי של הנפש הלאומית . כשם שב'מפיסטו' המוקדם שלו הבין , שמפיסטופלס , כמו ניגודו , האל , אינם ישויות טרנסצנדנטאליות אלא רק כוחות המופעלים בנפש האדם עצמו" ( עמ' , ( 103-102 כאשר השטן עצמו אף הוא חלק מתחושת האשם של המשורר , בוכה מוכה רגש אשם יחד עם המסגירים : [ ... ] " היינו , השטן שותף לתחושת החרטה , האשמה והמישגה האופפת את מסגירי מולכו אחר הסגרתו" ( שם . ( בניגוד לוזבר טוען מירון כי זהו "כוח" חי , שהמשורר יכול להפעילו , ולא קטגוריה אסתטית ופואטית גרידא ( עמ' . ( 128 מירון , אף הוא , מציב גבולות לתחום שבו מתחולל השיר , התחום הפסיכולוגי הנפשי . הפעלת מנגנוני ההדחקה המגוונים של הנושאים הלאומיים , לאחר ההיצמדות לקסמם האסתטי של השירים אינה נחלתם של שני חוקרים אלה בלבד אלא היא קיימת ומרחפת בין-השיטין של הספר כולו . מרתקת ביותר היא העובדה , ששורש הקוטביות הקיצונית בתפיסה היהודית הקלאסית של המשיח - אשר בגילוייה בשירת אצ"ג ובמחקר בה אנו עוסקים כאן - קיים בבסיסו כבר במקרא עצמו . סתירה זו כרוכה בתפיסת האלוהות והבריאה ובמעמדם של האדם ובחירי האל . לא היה נביא , בעל אגדה , דרשן ומקובל , שלא התמודד עם השאלות התאולוגיות הללו , שהן בראש ובראשונה שאלות קיומיות בסיסיות . התמודדות זו חוזרת ושבה בדרך מיוחדת המאפיינת את שירת אצ"ג עצמה , על רקע השירה הרומנטית , שירת הדקאדנס , השירה הסימבוליסטית והשירה הפוטוריסטית , על פי עולמה והפואטיקה שלה , החושפת את הפוטנציאלים הדיאלקטיים הקשורים בפרובלמטיקה המשיחית ; זאת בנוסף להיותה שירה בת זמנה . אצ"ג בנה לו פואטיקה משלו לשם התמודדותו עם נושא המשיחיות , כשם שהסופר חיים הזז יצר לעצמו מנגנון שיש בו סתירה פנימית בעניין המשיחי , שהיה לנושא המרכזי בכל כתביו . השאלה , מיהו המשיח - קין , הרוצח המורד , או הבל , הקרבן , עובד ה' היא שאלה המזינה את יצירתו מן הבחינה הארכיטיפאלית ומן הבחינה ההיסטורית ; זוהי ההתרוצצות הטיפוסית הקיימת בשירת אצ"ג . לכן , למבקרים , לבעלי המסות ולבעלי הזכרונות , וכן לחוקרים היסודיים והשיטתיים ביותר - תהיה תפיסתם אשר תהיה - לכולם יש על מה להסתמך , במה להיאחז ; ולתרום במגוון תפיסותיהם תרומה משמעותית לפרשנות היסודות הפואטיים והתמטיים בשירת אצ"ג . שירת אצ"ג היא מרד פרומתיאי יהודי , מרד חברתי אנטי בורגני , א-סוציאלי הפונה להמונים שאינם . עולמו של אצ"ג מכיל את המרד באל , הכניעה וקבלת עולו וחוזר חלילה , תוך התייסרות פואטית , טאנטאלית - מאונס ומרצון - מבלי למדוד קבלת-עול זו בקני מידה דתיים אורתודוקסיים , חוץ-ספרותיים כלשהם , או רק באחת מהקטגוריות המשתלשלות מתוך העולם המקראי . ראובן שוהם , במאמרו "דיוקן הדובר וקשריו אל דרכי עיצוב בשירת אורי צבי , "גרינברג מנסה להחיל את פנומן הנבואה על אצ"ג האיש ואפילו על אצ"ג כפרסונה של הדובר ביצירתו שלו : "החתירה אל המופשט , אל המוכלל ואל האוניברסלי מעצבת דיוקן של דובר ארכיטיפי אף שהוא מנצל חומרים
|
|