|
|
עמוד:9
המחומם , במושב בקצה אחת השורות האחרונות . השיעור התקיים בשעות אחר הצהריים , שבחודשי החורף הארוכים היו חשוכות : בחלונות האולם התעבו האדים והסתירו את האורנים הגבוהים שבחוץ . אני זוכרת את קולה העבה , צרוד ובלתי נעים לאוזן ( עד שהתרגלתי אליו , ( ומראה המגושם משהו : שמלותיה דהות וחסרות צורה , שיער דליל מקיף פנים משולשות וקמוטות , עיניים גדולות , סיגריה ביד - הייתכן ? אז עוד עישנו פרופסורים ותלמידים בזמן ההרצאות . ואולי כל זה משובש וחי רק בזיכרוני ? אבל הקול העבה הזה , במבטא רוסי , אותו ודאי לא בדיתי מלבי . הייתי נערה טיפשונת , אהבתי , אהבה אפלטונית וחסרת תקווה , נער אחד שישב כמה שורות לפניי , ונוכחותו העסיקה אותי במשך כל ההרצאה . לעתים יכולתי לראות את צדודיתו משתקפת בחלונות האולם , והייתי שוקעת בחלומותיי , לקולה הצרוד של לאה גולדברג . שמחתי במזלי הטוב , לשמוע משוררת דגולה מרצה באוניברסיטה העברית , אך מה נותר לי מהרצאותיה ? זהו , אם כן , הזיכרון הראשון שלי מלאה גולדברג . לא , לא כך בדיוק : זאת התקופה היחידה בה ראיתיה פנים אל פנים . הרי קראתי כמה מספריה לילדים , במיוחד "ידידי מרחוב , "ארנון ושמעתי מפי חברתי הטובה , שגרה ברחוב זה , כי אכן המשוררת גרה שם . "באמת" לימים הייתי קוראת לילד" בקול רם משיריה ומסיפוריה . את "המפוזר מכפר אז"ר" ידענו כולנו על פה , אבל את "דירה להשכיר" הם אהבו יותר מכול . כשאני מתבוננת בדמותה של לאה גולדברג בצילומים שבספרי השירה המונחים פה , על שולחן המטבח , אני רואה לפניי את האשה שהרצתה בפנינו . ואני חושבת : היא הייתה יוצרת גדולה , וכנראה חוקרת רצינית בתחום הספרות , והרצתה באוניברסיטה - שילוב בלתי רגיל . מעולם לא נישאה לאיש , ושיריה עצובים מאוד , מאוד מאוד . סקרנותי גדולה : מי היו האנשים הקרובים לה ? האם היה לה איש שאהבה ? מדוע הייתה כל-כך עצובה ? בספרייה של מדעי הרוח מצאתי בינתיים כמה ספרי שירה , מחזות , ואת המונוגרפיה של טוביה ריבנר , בה התחלתי לקרוא . רובה עוסק ביצירה - ואני רוצה לעסוק באשה . האם אפשר להבין אותה דרך השירים ? ואיך עוד ? עוד מעט חצות . אעתיק הנה שורות משיר שאהבתי , התשיעי במחזור "אהבתה של תרזה די : "מון מחלוני וגם מתלונן / אותו הגן נשקף , אותו הנוף / ויום תמים מותר לי לאהוב , / את הדברים אשר לטפה עינך an ? . וסיומו : דברים רבים מאד אהבנו יחד / אך לא זרח באשנבך האור / עת בדידותי נגעה בבדידותן . שיר עצוב של בדידות , שיר המדבר אל גבר אהוב . כשהייתי בצבא , החבר שלי כבר למד באוניברסיטה בירושלים . הבטחנו לחפש מדי לילה את הירח ולהסתכל בו , כל אחד ממקומו . זה היה מזמן .
|
|