|
|
עמוד:10
במוצא המשפחתי מחסידות קרלין ; המעמד האקסטטי של ההוראה — בין שהוא בנופם של הרי הכרמל , ובין שהוא מועד להתמעטות בין כתליה של כיתת האוניברסיטה — אקסטזה שאינה דועכת וגם אינה מתלהמת , ובאימוץ כוחות הנפש היא תובעת יציאה מן הלב ופסיעה קשובה אל שתיקתו המאזינה של הזולת , שממנה , מן השתיקה הזו ולא מדיבורו המתלהב של המספר , נלמדת עוצמתו של הסיפור ; ובעיקר מה שלמדנו אנו — תלמידיו שנעשינו לרעיו בהוראה — על טיבו של המדע והוראתו : שהחוקר והמורה לומד מן התלמיד ומן הפנומן הספרותי יותר משהוא מלמד אותם . ערות רוחנית ורגשית זו היא שקבעה אצל אלשטיין את סוג הקשב לנושאי המחקר שלו : קשב אל אופיים , ובעיקר אל תכונתם בטעוני מתח של פנייה אל הזולת . בכך הכריע למשל לטפל בסוגיית הסיפור החסידי לא כבשאלה היסטורית , הגותית או סוגתית אלא כשאלה פנומנולוגיה : בתכונתם האקסטטית המופנמת של סיפורים אלה כתכונת מוצא מטא פואטית החופה על סעיפיה הסוגתיים של הנרטיבה החסידית ( המשל , האנקדוטה , האקזמפלה ההאגיוגרפית והנובלה החסידית . ( בהבלטה זו של " האינטנסיה , "האקסטטית לא כפרטיקה קבלית מתורגלת לשם הבטה רוחנית אלא כניסיון בחיים הספונטניים הגשמיים , הוגדר מחדש יסוד מכונן בעולמה של החסידות , ובעקבות כך גם נתבעה הסיסטמטיזציה שלו , כלומר כלליו המורפולוגיים , הסימבוליים והאידאולוגיים . מיפוי זה של הפנומנולוגיה האקסטטית של הסיפורת החסידית ביסודה של החוויה הדתית החסידית מאשרר את מעמדו של הסיפור כשווה ערך , ואולי אף בראשוני ובקודם , לספרות ההגותית החסידית , באופן דומה לזה שבובר תפס אותו במבואו לאור הגנוז ( שוקן , תש"ז ) ובמסתו "כמה הערות לתיאוריה של החסידות" בספרו תקוה לשעה זו ( עם עובד , תשנ"ב , ( שבה קבע הלכה לגבי היחס שבין החומר הסיפורי והחומר ההגותי שבמסורת החסידית : "באותן השעות הגדולות שבתולדות הדת , העיקר הוא לא בתורה הנתפסת בפני עצמה , אלא במאורע שהוא חיים ודיבור בעת ובעונה אחת" ( עמ' . ( 128 המאמץ הרוחני שהושקע בהבנת הפנומנולוגיה של הסיפור החסידי מסתמן באופן פרדוקסלי כבר בעיונים הסטרוקטורליסטיים המוקדמים של אלשטיין בסיפורת עברית מודרנית ( עגנון , ברדיצ'בסקי ואפלפלד ) בספרו עיגולים ויושר ( אלף , . ( 1970 הוא פרדוקסלי משום שלעת כתיבת ספרו זה נעשתה המתודה הסטרוקטורליסטית באקדמיה הישראלית לפרקטיקה ביקורתית דוגמטית , החומקת מן המשמעות ונוטה לשרטוטן של סכמות פורמליסטיות , בשעה שהספר ביקש לבסס את המסקנות הפרשניות על הדומיננטיות של הסמל בתוך התבניות האלה . בלא הבנת הדחף לחיבורה של הסיסטמטיזציה הסטרוקטורלית הפורמליסטית אל הסתכלות פנומנולוגיה לא ניתן להבין את מפעלו המרכזי של בעל היובל — ייסודה של האנציקלופדיה התימטולוגית של הסיפור היהודי . מפעל ענק זה נהגה וניזום כולו בידי י' אלשטיין בסוף שנות השמונים , והוא התעורר לו משום השכנות של שתי מערכות ביקורתיות שחיו זו לצד זו ללא חיבור של ממש . מצד אחד — מערכות האיסוף והמיון העצומות שהקימו גדולי החוקרים בפולקלור כארץ כחיים שוורצבאום ודב נוי , הראשון
|
|