מבוא

עמוד:12

מואשמת בכך שהיא חיה כאשת איש עם אזרח אתונאי . ודבר זה אסור לה על פי החוק , משום שהיא נכרייה , שפחה משוחררת ונטולה אזרחות כלשהי . אם תימצא אשמה במשפט , דינה להימכר שנית לעבדות . אמנם הנאשמת הרשמית היא נאיירה , אולם המטרה האמיתית של התביעה אינה היא , אלא האזרח סטפאנוס , שלדעת התובע עבר על שני חוקים : על החוק האוסר לחיות עם אשה נכרייה כעם אשת איש , ועל החוק האוסר להשיא נכרייה לאזרח אתונאי כאילו היא קרובתו . על החוק הראשון עבר סטפאנוס לכאורה כאשר רשם את בני נאיירה כאילו הם בניו , ובכך הכשירם לאזרחות אתונאית לכשיגיעו לבגרות , שהרי לפי החוק שהיה קיים באתונה , רק בנם של שני הורים אזרחים הוא אזרח . העונש על עבירה זו הוא קנס בסך אלף דראכמות ; סכום נכבד , אך איש כסטפאנוס יכול היה לעמוד בו , ואף היה נשאר בידו די כסף כדי לקנות לעצמו את נאיירה מחדש אם היתה נמכרת לעבדות , ולדאוג שלמעשה יחזור הכול לקדמותו בחיי היום יום . על החוק השני עבר סטפאנוס לכאורה כאשר השיא פעמיים לאזרחים אתונאיים את בתה של נאיירה , פאנו , כאילו היא בתו . העונש על עבירה זו חמור ביותר ו קיצוץ בזכויות האזרח והפקעת כל הרכוש . בתביעתו נגד נאיירה ביקש אפוא אפולודורוס לסלק יריב פוליטי מן הזירה ותוך כדי כך לנקום בו נקמה אישית על הצרות שזה גרם לו כעשר שנים לפני כן — ועל כך עוד ידובר להלן . הנאום איננו מיצירות המופת של הרטוריקה היוונית . עריכתו לקויה , יש בו גיבוב טענות שלא לעניין , ראיות שאינן מוכיחות דבר , דמאגוגיה פאטריוטית זולה מאוד , למדנות היסטורית ומשפטית שטחית למדי , חזרות מיותרות , ניסוח מחוספס ואפילו גס . כל הפגמים האלה ואחרים כמותם מצויים , כמובן , גם בשאר נאומים המיוחסים לאפולודורוס ( בקובץ הנאומים שהגיעו אלינו בכתבי היד תחת שמו של דמוסתנס מצויים שבעה שאפשר ליחסם לאפולודורוס , ( ואפילו גדול הנואמים דמוסתנס אינו תמיד נקי מהם . בחלקם נובעים פגמים אלה מן הז'אנר עצמו , הרטוריקה המשפטית של כל הזמנים והארצות , בעיקר כאשר זו מופנית לקהל שומעים שאינו מורכב משופטים מקצועיים , אלא ממאות מושבעים , אזרחים מן השורה שידיעתם בחוק ומשפט אפסית וניתן להשפיע עליהם על ידי חריפות הביטוי , נוסחאות מקובלות

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר