|
|
עמוד:10
שיטת המחקר העניינית והיבשה — אולי יתר על המידה — אפשר שתעיר פליאה ואף התנגדות בלב חסידי ברנר . כלום ראויה ומתאימה לכך יצירתו של סופר זה , שלא אחת הוגדרה בין בלשון של שבח ובין בלשון של גנאי כזעקה פרועה של מורד בחוקי האמנות , הבז לדקדוקי צורה וטכניקה מיסודם ן אולי כאן המקום להעיר הערה אישית בי 1 גראפית הנוגעת ליוצר עצמו . ספרי זה , וכן שלבי המחקר שקדמו לו , לא היו פגישתי הראשונה והראשונית עם יצירתו של ברנר . זה קרוב ליובל שנים התוודעתי אליה , כשקראתי את סיפוריו כמעט אחד לאחד לאו דווקא בעיני חוקר ספרות ומבקר מקצועי , אלא — כפי שברנר עצמו היה מכנה זאת — כ'קורא פשוט' המתרשם , ולעתים גם מתרגש , בשעת קריאתו , והוא מזדהה על נקלה עם עולם חי , מפרפר ומעתה זה , שנפתח לפניו . היתד . זו פגישה ישירה , בלתי אמצעית ובלתי מודרכת , ולעתים גם בלתי מבחינה , אך תמיד פגישה חיה וחווייתית עד מאוד . עולמו של ברנר נתפס באותם הימים כמשהו קרוב ומוחשי לעתים עד כדי כאב , גם מרומם , ותמיד חושף לא רק את צפונות לבם של הגיבורים המתגלמים בסיפורים אלה , אלא גם את לבו של מי שקורא אותם ומוצא בהם את עצמו ומשל עצמו . רק בתקופה מאוחרת למדי , לאחר תהליך של מעין ריחוק , צינון ועמידה מאוזנת יותר מול יצירה זו , מתוך התקרבות איטית ומודרגת להתבוננות מחקרית , הציגה עצמה יצירתו של ברנר כמושא של מאמץ מחקרי שיטתי , שינק מצד אחד מן החוויה שנתפעמה גם בעבר וגם בהווה בלבו של המחבר , ומצר שני משיטת עיון נייטראלית לכאורה . השאלה שהציגה עצמה בכל חריפותה היתה : יצירה זו המרגשת והמפ עימה , האם נתגלמו בה ערכים אמנותיים הדומים לאלה המצויים במיטב הסיפורים שקראתים , או שמא אינה אלא בגדר ספרות היפה לגיל התבגרות והיא כבשה את לבו של אדם בשל מטענה הריגושי הגבוה שנצרך לו אותה שעה . שם הספר 'אמנות הסיפור של י . ח . ברנר / עם שהוא מכריז על מטרתו של הספר להציע את תיאורם של היבטים אסתטיים ספרותיים ביצירתו של הסופר , כפי שניתן למצאם ולבודקם אצל כל סופר בעל שיעור קומה , יש בו גם משום טענה ותביעה כלפי מבקרים ומקטרגים , שליוו את יצירת ברנר מראשיתה וקולם לא נדם גם בימינו . אם הצלחתי להוכיח שברנר אמר ועיצב את שאמר בצורה נאותה ומשמעותית , וכי בחר באורח עקיב כמעט בדרכים הדרושות לעיצוב העולם המתואר על ידו ; אם עלה בידי לגלות את ה'שיטה שמעבר לשיגעון' ואת הסדר המארגן מעבר לרושם הארעיות המכוון — והיה זה שכרי . בתוך שלבי עבודתי השונים על מחקרי זה נזקקתי לעזרתם של שני מדריכי , הפרו פיסורים שמעון הלקין ושמואל ורסס , שבשיחות רבות עמם נתלבנו לי כמה וכמה סוגיות , ותודתי החמה נתונה להם על כך . וכן ברצוני להודות לחברים לעבודה ולהוראה , שהואילו לעיין בכתב היד של הספר וסייעו לי בעבודת הניסוח והפישוט ובארגון בהיר יותר של עניינים שונים הצריכים לכך , הלא הם הד"ר עדה נדב , פרופ' דן פגיס ומר דוד ויינפלד . יוסף אבן
|
|