|
|
עמוד:10
אף הלך ונעשה אקוטי ודחוף ככל שהתחזקה הנצרות , על רקע ההשקפה הנוצרית שחורבן הבית הוא הוכחה מכרעת לזעמו של האל על היהודים , המסרבים להכיר במשיחיותו של ישו , הקשר ההדוק בין התגבשות " עולמם של חכמים " ועליית מעמדם לבין החורבן , פותח פתח לתשומת לב מיוחדת לתיאורים בספרות חז " ל העוסקים במלחמת החורבן . תיאורים אלו , הדלים למדי בכמותם , נידונו רבות במחקר . בדרך כלל הם נמצאו חסרי ערך למחקר ההיסטורי : ראשית , על פי אמות המידה של ההיסטוריון , המקורות הללו מאופיינים בכמה " מגרעות " חמורות . שנית , אין בהם תיאור של ממש של מאורעות המרד 2 ומהלכיו . אמנם דברי חז " ל על מלחמת החורבן אינם יכולים לשמש בסיס לתיאור היסטורי , אבל יש בהם כדי ללמדנו רבות על דרך הסתכלותם של החכמים עצמם על אחד המאורעות החשובים ביותר בעיצוב עולמם , השקפותיהם ודרכם הרוחנית . מחקר זה מנסה להתחקות אחר ההיסטוריוגרפיה של חז " ל על החורבן מתוך היותה כלי מרכזי בעיצוב התודעה הציבורית והזהות היהודית של הדורות המספרים עצמם . תפיסה כזו של ההיסטוריוגרפיה העתיקה בכלל , והתלמודית בפרט , מבוססת על כמה מחקרים חשובים שנעשו לאחרונה בנושא זה , ואשר תרמו הגדרות ואבחנות מפורטות להיסטוריוגרפיה העתיקה , ועמדו על תפקידה המרכזי בעיצוב ההווה של מנסחיה . ההיסטוריון הנודע ברנרד לואיס מכנה היסטוריוגרפיה מהסוג שנעסוק בו " היסטוריה כזיכרון : " זו מורכבת מהצהרות על אודות העבר , ואינה היסטוריה במובן המדויק .... אפשר לתארה כזיכרון קיבוצי של קהילה או של אומה או של יישות אחרת - כל מה שהיא , או שליטיה ומנהיגיה , משורריה וחכמיה , בחרו לזכור כבעל משמעות , כמציאות וכסמל כאחד ... היא מגלמת את האמת הפיוטית והסמלית כפי שמבץ אותה העם , גם כאשר אינה מדייקת בפרטים , אולם היא הופכת שקרית או נדחית כשקרית כאשר הדימוי העצמי הרצר משתנה , 3 והעבר הזכור אינו מתאים לו יותר , או אינו תומך בו . השאלות הנשאלות כאן אינן : " מה באמת קרה , " כמאמרו המפורסם של רנקה , או " האם הפרט או המקור הזה נכון , " וכדומה , אלא מי הם המספרים , מה בחרו לזכור ולספר , מהיכן שאבו את דבריהם , אילו מגמות נשקפות מסיפוריהם , מה הם המניעים המשוערים לבחירתם בסיפורים אלו דווקא , וכדומה . בבחירת שאלות מסוג זה עלינו לוותר מראש על האפשרות להגיע
|
|