|
|
עמוד:9
4 צולב את צולביו . " ! ברור שהמדרש איננו משקף את התקופה הפרסית וזמנו של מרדכי , אלא את תקופתו המאוחרת של הדרשן , הנותן ביטוי למוראות הצליבה של הרומאים . גם התייחסותו של הקוראן למקרא מכילה התאמות רבות לזמן התהוותו של הקוראן ולאידיאולוגיה של מוחמר ונאמניו . אסופת ההטפות שבקוראן דומה אפוא לא במעט למודל של ילקוטי המדרשים , שהכילו סדרות של דרשות שהותאמו לא אחת לזמנו של הדרשן . גישתי בחיבור זה שונה , כמובן , בהנחות הבסיסיות ובמתודה המחקרית מתפיסתם של פרשנים והוגי דעות מוסלמים , הרואים בקוראן התגלות אלוהית , ואשר על כן תכני הקוראן אינם תלויים בספרויות קדומות , ובמקורות היהדות בכלל זה . לפי אותה דעה , לכל הדתות המונותיאיסטיות יש מקור משותף בשמים . תפיסה זו מסבירה 5 את קיומם של תכנים דומים ביניהן . כנגד זאת , עבודת מחקר זו מתייחסת אל הקוראן כיצירת תרבות , המשקפת גם רבדים ספרותיים קדומים וחומרים , שנלקטו מספרות העמים ששכנו בסביבות חצי האי ערב ובעיקר מהמסורות היהודיות שקדמו לקוראן . מטרת מחקר זה היא לעקוב אחר תהליכי המעבר של נושאים ומוטיבים מהמקרא , מהספרות החיצונית הבתר מקראית ומהמדרשים הקדומים אל הקוראן . במקרים לא מעטים תיבחן גם האינטרפרטציה של אותם חומרים סיפוריים שנקלטו בקוראן , כפי שהיא מוצעת אצל פרשני הקוראן הקדומים , כמו גם אצל פרשנים וחוקרים מאוחרים לשם בחירת הפירוש המסתבר יותר . לעתים אציע הצעות פרשנות משלי . לפי המסורות המוסלמיות הקדומות , קהל נאמניו של מוחמד שמעו את הטפותיו ושמרו אותן בזיכרונם ולעתים גם ברשימות קצרות . הטפות אלה עברו בעיקר בעל פה לדור הבא , לתקופת הח'ליף עות'מאן , שקבע את הנוסח המוסמך , המקודש והסופי , של הקוראן בשנת . 651 המסורות שבעל פה , הנמצאות בבסיס הטקסט המוגמר של הקוראן , יוחסו למוחמד , ששמע את דברי האלוהים מפי המלאך גבריאל . על כן אפשר לראות את הקוראן כיצירה אחידה , מפני שגם אם נעשו בו שינויים תוך כדי העברתו בעל פה , הם נעשו על פי רוח . 4 בראשית רבה ( וילנא , ( פרשה ; ח . . 5 ואט , 1986 עמ' . 142
|
|