מבוא

עמוד:13

עם ישראל נתקל בחילוניות כתופעה תרבותית שנוצרה בסביבה חיצונית . הוא הרגיש שינוי במסבות הקובעות את תנאי קיומו , מסיבות שלא שלט בהן ולא יכול היה להשפיע על גיבושן . השתנו סדרי משק , חברה ומדינה . בהדרגה הורגשה גם אפשרות של שינוי ביחס החברה הסובבת ליהודים . אחת התוצאות של דחיית שלטון הכנסיה היא ראיית בני דתות שונות לאו דווקא מבחינת דתם , אלא גם , ואולי לכתחילה , מבחינת היותם בני אדם ואזרחים . ההבדל הדתי הוא חשוב , אבל אסור שהוא ישבש את ההערכה המוסרית , שקני המידה שלה אוניברסליים , ואת המעמד המדיני , שקני המידה שלו משפטיים פוליטיים . יש לדון כל אדם על פי התנהגותו המוסרית בחברה ועל פי נאמנותו לחוק המדינה , ונמצא שההבדלים הדתיים הם ענין פרטי . במובן זה האמנסיפציה לא יצאה לכתחילה כדרישה של היהודים . היא "תקפה" את היהודים כהבהק של מצב חדש ; אכן , האמנסיפציה לא ניתנה ליהודים "חנם . " היה צריך להילחם עליה ולשלם בעבורה . מכל מקום , הופעת העיקרון החדש כעיקרון מכונן של סדר חיים חברתי ומדיני ברקע החיצוני - הוא הבסיס . היהודי מצא את עצמו במצב חדש . יש להדגיש כי מעיקרו של דבר לא היתה ברירה אלא להגיב על המצב הזה ולהיענות לו , אף כי בדיעבד ההיענות גילתה ברוב חלקי העם היהודי מידה גוברת והולכת של חיוב נלהב . יהודים לא נמשכו ביותר אל התרבות האירופית בלבושה הנוצרי הישן , ואילו התרבות האירופית החילונית , באופקיה ההומניסטיים הכלל אנושיים , אמנם פנתה אל האדם היהודי והפעילה עליו את קסמיה . עכשיו מתעוררת השאלה , מהי משמעותו של חילון על רקע המציאות הפנימית של עם ישראל ? וזוהי תופעה מורכבת וטעונה הרבה דו משמעויות . מוסכם על חוקרים והוגי דעות בישראל שיש הבדל יסודי בין היהדות התורנית לנצרות מבחינת תפיסת היחס שבין הקדושה והחיים הארציים , הטבעיים . היהדות התורנית , כך אומרים , איננה כורה תהום של תודעת חטא בין רשות לרשות . הטבע הוא בריאה אלוהית , וטבע האדם , על דחפיו היצריים , אינו תוצאה של "חטא קדום , " אלא נתון ראשוני קבוע שכשלעצמו אינו טוב ואינו רע , אבל הוא מציע את

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא