|
|
עמוד:10
שגם הם יכלו לבצר לעצמם "דיסציפלינה '' משלהם , ולדחות התערבות של סמכות חיצונית , בין פוליטית ובין מדעית פילוסופית . גישה זו התובעת באורח עקבי את העצמאות של כל דיסציפלינה , לרבות " הדיסציפלינה" של האמונה , היא שאנו מכנים כאן באופן הכללי ביותר בשם "חילוניות . '' ועוד נחזור ללבן סוגיה זו ביתר פירוט להלן . ברור מכאן , כי לפנינו מגוון רחב של תהליכים , שלכל אחד מהם היסטוריה משלו . גם מבחינת השפעתם על מצבו של עם ישראל כלפי חוץ וכלפי פנים אין להשוותם באורח מיכני . מהם שעוררו סכנות חמורות , ומהם שעוררו תקוות גדולות . מהם שהציבו אתגר קשה לקיום אורח חיים של תורה ומצוות , מהם שחזקו את מקיימיו . עם זאת יש הקבלה בין התהליכים הללו , ועד כמה שנקבעו לפי הכוונה רצונית רעיונית של מנהיגות ושל תנועות צבוריות מאורגנות , הם היוו ביטוי , או דחיפה , לגיבוש מגוון חדש של השקפות עולם . בהצטרפותם יצרו תהליכים אלה רגישויות , הערכות , נטיות ושאיפות שונות במידה קיצונית מאלה שאיפיינו את התקופה שקדמה להם . וניתן לומר : חוויית התמורה כשלעצמה , בהיקפה הכולי , בדרגת עוצמתה הנמרצת ובמהירותה , היתה בבחינת שינוי מאפיין של עידן חדש : עידן שהתמורה שלטת בו . עידן הגודר עצמו בהיותו רודף ונרדף על ידי חידושיו . מי שביקש לשמור על עשתונותיו , להבין , או לפחות לדמות שהיא מבין , מנין הוא בא ולאן הוא הולך , נזקק לגיבוש של תמונת מצב כוללת ולבדיקתה החוזרת ונשנית . מכאן חיוניותה של הכללה למרות סכנת הסתמיות הכרוכה בה . במושג "חילוניות" מתכוונים אנו , איפוא , קודם כל למספר תהליכים כלכליים , חברתיים , פוליטיים ותרבותיים שאפשר לציינם כתשתית עובדתית מוסכמת על חוקרי ההיסטוריה של אירופה . התנועה החילונית מקורה בנתוני יסוד שנתגבשו בתרבות האירופית בימי הביניים , מתוך יחסי הגומלין שבין הכנסיה הנוצרית לבין המדינה ; סמכות דתית המייצגת "מלכות שמים" מזה , וסמכות פוליטית המייצגת "מלכות ארצית" מזה ; ספירה של חיי קדושה מזה , וספירה של חיים טבעיים ארציים מזה . שתי הרשויות הללו נאבקו ביניהן גם בימי הביניים , שכן הכנסיה לא ויתרה על מעמד של שליטה גם בספירה הארצית , וביקשה להעמיק את השפעתה על החיים הכלכליים , החברתיים
|
|