|
|
עמוד:9
מבוא מראשית תקופת האמנסיפציה , במחצית השניה של המאה הי"ח , ניצב העם היהודי לפני אתגר של תרבות חילונית . נודה כי השימוש במונח הזה עלול להיות כללי מדי , ואולי גם סתמי . למעשה מדובר בשורה ארוכה של בעיות שהתעוררו במישורים שונים של חיי העם . בעיות "הפרנסה" במערכת משקית מתקדמת , בעיות ההתאזרחות במדינה לאומית ריכוזית , בעיות האיזון בין תפישת השכלה מדעית מודרנית ללמדנות יהודית תורנית , בעיות ההתאמה של הנורמות ההלכתיות לתנאי החיים בחברה המיוסדת על כלכלה מודרנית ועל סדרי מדינה ריכוזיים , בעיות העימות של מושגי יסוד בהגות הדתית מול הלכי הרגש והמחשבה המקובלים בתרבות המחפשת את הפתרונות לבעיותיה גם בתחום המוסרי וגם בתחום הנפשי בכלים רציונליים , ולרוב מעבר לספירה הדתית . תהיה הגזמה יתרה אם נטען שיש מקור אחד לכל הבעיות הללו או שיש קשר שיטתי הכרחי בין הפתרונות המוצעים לבעיות שונות אלה מכל נקודת ראות אפשרית . אולם בכל זאת נראה שהמושג "חילוניות" מקיף בתוכו את הרקע לרוב הבעיות הללו , ומאפיין מגוון טיפוסי של גישות למציאות המבדילות את התרבות של "הזמן החדש" מן התרבות הדתית מסורתית של "ימי הביניים . " תרבות אירופה של ימי הביניים חתומה בחותם השליטה של הכנסיה הנוצרית כמעט בכל מישורי פעולתה . תרבות אירופה של הזמן החדש עומדת בסימן הדחיקה של שלטון הכנסיה ע"י המדינה והעצמאות הגוברת של מוסדות , המייצגים אינטרסים תרבותיים מוגדרים לשמם : המדע , ההגות , האמנות , החינוך המוסרי וכוי . הללו מפתחים כל אחד את הדיסציפלינה המיוחדת לו ונשמעים לה בלבד תוך כדי דחייה נמרצת של סמכויות המתיימרות להגביל את פעולתם מנקודת ראות חיצונית כלשהי , בין כנסייתית ובין פוליטית . גם מבחינה זו נדחית הסמכות הדתית הצדה , אף על פי שלא נובע מכאן בהכרח ערעור על האמונה עצמה או על אורח החיים הדתי ,
|
|