|
|
עמוד:11
הקדמה כוחות מנוגדים שלטו ברפובליקה הויימארית ; כבר מתחילת דרכה קראה מדיניות של ריאקציה תיגר על מדיניותה הליברלית פרוגרסיבית . מתנגדי הרפובליקה בחרו להתמקד באתוס המניע אותה , מורשת תנועת ההשכלה , ולראות בה סוכנת של כל המתועב בעיניהם בסדר החדש . הם קישרו פעמים רבות בין האתוס הזה ליהודים . על כן , גם כאשר הונעו היהודים לקבל את הרפובליקה הויימארית בכל ליבם - בעיקר בשל ההבטחה לשיוויון מדיני , כלכלי ותרבותי מלא - הם מצאו את עצמם פנים אל פנים עם גל חדש של אנטישמיות , שגברה בארסיותה ובנחישותה להוציאם מקהל העם הגרמני . משום כך הייתה עמדתם התרבותית והפוליטית של היהודים חיובית ומתגוננת כאחד . בהזדהות שגילו עם הרפובליקה הויימארית הייתה מחויבות חזקה לעקרונות היסוד שלה , אך גם הצהרה נועזת בדבר זכותם להיחשב אזרחים מלאים של המדינה הגרמנית ושותפים בדרגה שווה בתרבות הגרמנית . עם זאת , רובם המכריע העדיפו להישאר יהודים - בחלקו כהבעת גאווה יהודית בתגובה לאנטישמיות , , Trotzjudentum r \ יהדות של דווקא . והיו גם מי שחזרו לתכניה הדתיים והתרבותיים של היהדות . אלה גילו אותה מחדש כמקור לרוחניות ולערכים ואידיאלים מחנכים מבחינה אינטלקטואלית , כזהות המגבירה את ההערכה העצמית המעניקה את חסות הקהילה לכל אדם ללא פניות . זהותם היהודית של רוב יהודי גרמניה לא הייתה כה סדוקה וקלושה כפי שמעלה על הדעת המושג אסימילציה . הם המשיכו להזדהות כיהודים , אם כי הידע שלהם ביהדות והמחויבות למנהגיה הצטמצמו מאוד תוך כדי רכישת התרבות הגרמנית והזהות הגרמנית . בתקופת ויימאר חלה פריחה יוצאת מן הכלל בחיים הקהילתיים , הדתיים והתרבותיים של היהודים בגרמניה , ומעבר לכך גם במסגרת התרבות הגרמנית . למעשה הייתה זו תקופה שבה דיברו היהודים לעיתים קרובות בביטחה על 'רנסאנס של היהדות . ' כמעט כל אספקט של החיים היהודיים - פעילות קהילתית , פעילות צדקה , הוצאה לאור , תיאולוגיה , מוסיקה , חינוך מבוגרים ותרבות נוער - התעורר לחיים מכוח אנרגיה חדשה . אפשר שמרשימה עוד יותר העובדה , שרוח חדשה או מתחדשת זו לא הייתה מוגבלת לצורה מסוימת אחת של יהדות אלא נתנה השראה למעשה לכל ביטוי החיים היהודיים בגרמניה . כל מי שהיה מחויב לגישור ואף לםימביוזה שבין זהותו הגרמנית
|
|