א. 'תנועת המרי העברי'

עמוד:298

ההסתדרות הציונית לוועידת ורסי . אמנם היא נכחה מאחורי הקלעים , אך גם שם נכשלה . כללו של דבר , למנהיגות הציונית הרשמית אין תוכניות לעתיד . הסכמתה להצעה הבריטית בשאלת עיריית ירושלים גרמה לכך שאין נועצים בה יותר . אף אין ממש בהבטחתה לשבור את חוקי העלייה והקרקע בכוח , ומטרתה — הרגעת הנוער . המנהיגות הציונית הכריעה נגד התנגשות עם אנגליה . היא שואפת לליגאליזאציה של 'ההגנה , ' ואינה רואה שאנגליה מסכסכת בין יהודים לערבים . מה הביא את לח"י ( והאצ"ל ) לפרש בדרך זו את כוונותיה האסטרטגיות של הסוכנות היהודית ושיטותיה הטקטיות ? התשובה לשאלה זו נעוצה בהעדר מידע לגבי תוכניותיה הסודיות של ' ההגנה' ' ) תוכנית ב' , ' מקיץ , 1943 להתגוננות מפני אפשרות של מתקפה ערבית ללא סיוע בריטי , אשר התפתחה בשנת 1945 ל'תוכנית יפת , ' הלוקחת בחשבון עוינות בריטית פעילה . ( אך אפילו נניח שלח"י היה מודע לכוונותיה המדויקות של הסוכנות היהודית , ספק רב אם היה משתכנע , כפי שלא השתכנע בגין באוקטובר . 1944 שורש הדבר הוא העדר אמון עקרוני ביכולת וברצון של ההנהגה לחתור למדינה , ואי אמון שירש מז'בוטינסקי , שלימדם עוד בשנות השלושים לכפור בכנות ציונותם של וייצמן ובן גוריון . ניתוח זה של המצב מוביל את לח"י למסקנה : מלחמה ללא פשרות באנגליה . לח"י יודע שאין לו עורף ציבורי שמשמש משקל נגד לכוחה של ההנהגה הרשמית , אך הוא סבור שעורף כזה יימצא לו דווקא בחו"ל . על כן הוא מתכוון לשלוח לשם את אנשיו , בתקווה להצלחה , שהרי שם לא קיימת סכנת לחץ של 'מלחמת אחים . ' בקיץ 1945 ערך לח"י הסכם עם האצ"ל לשיתוף פעולה פוליטי ומבצעי , ולהקמת 'מועצה פוליטית' ו'מרכז ביצוע' משותפים , למרות ההבדלים האידיאולוגיים , המשקע מן העבר והתחרות האישית . כזכור , ההתנקשות במוין הביאה לניתוק ביניהם . עתה , לאחר המלחמה , היתה הרגשה שהגיעה השעה המכרעת להידוק היחסים , וגם הסוכנות היהודית לא תימלט מכך . לח"י הגיע למסקנה , ששיטת הטרור האישי מוצתה ברצח מוין , וממילא האויב 'משופע גם באנשים מן השורה הראשונה ובמקום היד שנגדעה צומחת מיד יד אחרת . ' יתרה מזאת , יש קושי להסביר לציבור את טיב העיתוי ' 'פגיעות אישיות מכוונות תובעות הכנה ממושכת וממילא הפוגה בין פעולה לפעולה . עתים היא באה ברגע פוליטי לא מתאים , עד כי הציבור לא יבין : מדוע דווקא כרגע . ' ? התגובות השליליות בציבור להתנקשות במוין גרמו איפוא לחשבון נפש בלח "י . דעת הקהל העולמית מתרשמת שלח"י הוא כוח קטן ביישוב . למרות היותו 'קבוצה קנאית ואידיאליסטית , ' ספק אם הוא יכול למשוך המונים בעזרת הטרור האישי , שסייע להסברה בינלאומית , אך לא הגדיל את השפעתו הישירה של לח"י . המגעים עם האצ"ל , בין שאר סיבות , גרמו ללח"י להבין שיש לשנות את דרכי המלחמה . למעשה אומצו שיטותיו של האצ"ל . עדיף לפגוע במתקני האויב , בחייליו ובשוטריו ולסוגרם במעין גיטאות , או לחבל בסדרי שלטונו התקינים , מאשר להוסיף ולהילחם בשיטת הטרור האישי . כתוצאה מפגיעה בו ילחץ השלטון המקומי על ממשלתו ויתבע פינוי מן הארץ . ואכן , מכאן ואילך עתיד לח"י לפעול לא בחוליות קטנות אלא ביחידות גדולות יותר , שתוכלנה לתקוף אובייקטים צבאיים . במצב עניינים זה , שבו לא לח"י היה הגורם אלא האצ"ל , קיבל על עצמו פרידמן ילין ( על פי עדותו שלו ) את מלאכת התיווך בין 'ההגנה' לבין האצ"ל . הוא שכנע את בגין שחל מפנה בהלך הרוחות של ראשי 'ההגנה / וכי הללו מכירים שיש להילחם בבריטים בדלית ברירה . נסתבר לו שבגין מוכן לשיתוף פעולה . אמנם ראשי האצ"ל והלח"י חששו שארגוניהם ייחשפו עקב כך , אך

כתר הוצאה לאור

מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר