|
|
עמוד:13
המקורות המרובים והמקום החשוב שנתייחד למוסד זה בחיי העם ובתולדותיו של ישו , ובמיוחד במשפטו של ישו , בתולדותיה של הכנסיה הנוצרית הקדומה ובמשפטיהם של יעקב , סטפנוס ופאולוס — כל אלו גרמו לכך שמרובים ביותר המחקרים על הסנהדרין , מבנה , סמכויותיה ומקומה בחיי העם . המקורות אינם רק מרובים אלא אף הגיעו אלינו במסורות ובדרכי כתיבה שונות , בידי נושאי מסורת אשר היתה להם עמדה נפשית קרובה לסנהדרין ומעשיה ומסרו את הדברים ופרשו אותם מתוך ראייתם ותפיסתם הם . לא הרי התמונה שמצטיירת אצל יוסיפום , בעל המגמה הכהונתית המובהקת הנוטה להדגיש את מעמדה של הכהונה ומקומה בחיי העם , כהרי המסורת התלמודית הרואה במסורת התורה שבעל פה את חוט השדרה של החיים היהודיים ואת חכמי תורה באבותיה של האומה בכל הדורות . המקורות אצל יוסיפום ובספרות התלמודית שונים מן המסורת אשר בברית החדשה , שהגיעה אלינו לאחר משברים שעברו על הקהילה הנוצרית ולאחר שעברה דרך ארוכה בתולדותיה וביחסיה עם העולם היהודי שממנו צמחה ובתוכו גדלה בראשית דרכה . כמובן שבתוך כל מסורת , במיוחד בתוך הספרות התלמודית ובברית החדשה , ניתן להבדיל בין מקורות קדומים ומאוחרים , צירופים , הרכבים ועיבודים שונים של מסורות שונות . מתוך כך יובן יפה , שהבא להציע את תולדותיה של הסנהדרין או את מבנה ותפקידיה בפרק זמן מסויים , נתקל בסתירות אמיתיות או מדומות בתוך סוגי המקורות השונים בגופם ובמיוחד עולות סתירות או תמונות שונות בהשוואה בין סוגי המקורות השונים . לא תמיד עלה בידי החוקרים לנקוט אמת מידה מאוזנת בדיון במקור זה או אחר או בסוג מקורות . יש בעיות שלגביהן לכאורה הסתירה שבין התמונה העולה מדבריו של יוסיפוס ומהברית החדשה , מצד אחד , והספרות התלמודית , מצד אחר , נראית כוודאית וכבלתי ניתנת לגישור . אולם גם במקרים כאלה עדיין אין הצדקה להעדיף בפשטות סוג אחד של מקורות ולדחות את כלל המקורות התלמודיים , למשל , מתוך ההנחה שהמקורות מעלים את המציאות שלאחר החורבן תוך אידיאליזציה מרובה גם בשעה שהם מדברים לכאורה בימים שלפני החורבן . מאידך אין הצדקה לדחות את העדויות השונות המצויות גם אצל יוסיפוס וגם בברית החדשה ולהעדיף במוחלט את המקורות התלמודיים , בטענה כי הם מעלים מסורת מוצקת ומגובשת , שלימה במבנה , על מוסדות ההנהגה , לעומת הדברים המקוטעים והמקריים שבמקורות האחרים . מוסד , אשר במהותו הינו נציג של האומה והיקף סמכויותיו כשל הסנהדרין , כבר מצוי בדרך של וודאי , מסופה של התקופה הפרסית וראשיתה של התקופה ההלניסטית . המסורת התלמודים תולה את ראשיתה של הסנהדרין הגדולה בשבעים הזקנים שהיו עם משה במדבר . מסורת זו אין לבטלה , אלא שהרישומים על קיום מוסד בדומה לסנהדרין בימי בית ראשון מועטים . אולם בהמשך ימי הבית השני הולכת ומתחוורת דמותו של מוסד מעין זה , המכונה לרוב בשם גירוסיה , ומציאתו בולטת במקורות ובמסורת החל מסופה של התקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית * . החל מסוף ימי החשמונאים רווח במקורות שמחוץ לספרות התלמודית השם סנהדרין . במסורת התלמודית נקרא המוסד בשמות שונים בית דין הגדול שבלשכת הגזית , בית דין של שבעים ואחד , או בשם כללי יותר י זקני בית דין , זקנים וחכמים . השם סנהדרין גדולה או סנהדרין אינו שכיח ביותר אך נזכר פה ושם . במקורות הלא תלמודיים נזכרים אף הכינויים i זקנים npEofivrepoi פריסביטרוי או מועצה flouh ) ) בולי ) -י . על יסוד הבחנת השמות השונים ביקשו כמה חכמים " להניח כי קיימים בדורות האחרונים לימי הבית שנים או שלושה מוסדות נפרדים מקבילים י א בית הדין שבלשכת הגזית , שהיה בעיקרו מוסד של חכמים פרושים בלבד , שעניינו היה בהוראת הדת ובפיקוח על ענייני בית המקדש ועבודת האלוהים שבו . ב סנהדרין למשפט ולעונשין ( בייחוד על עבירות שכנגד המקדש . ( ג הבולי — המחנצה
|
|