|
|
עמוד:13
קווי הגבולות . דרך משל , ריבוי החרסים הנבטיים מרמז על השתייכות למדינה זו . קווי הכבישים שסללו הרומאים בשטחי כיבושיהם החדשים , וכן בניין מערכת המבצרים לאורך הגבול ( הלי ^ ס , ( משמשים גם הם מקורות למשיכת גבולות התחומים השונים . מכל מקום יש לזכור , כי הגבולות המסומנים במפה הם תמיד בגדר השערה בלבד , אלא אם כן הם חופפים גבול טבעי , כגון נהר או ים . היישובים בפנים כל תחום מתוארים לפי שיטה זו : ראשונה באים המקומות השוכנים לאורך הכביש הראשי המוליך אל בירת התחום , אחריהם באה הבירה עצמה , ואחר כך היישובים לאורך כל אחד מן הכבישים היוצאים מעיר הבירה בכיוונים השונים . אין צריך לומר , ששיטה זו אין שימושה יפה לתיאורם של תחומים קטנים . בעריכת שמות המקומות נקטנו שיטה זו : אם בא השם באחד ממקורותינו העבריים או הארמיים , הריהו ניתן בצורתו המסורה . אם נשתבש השם בכתבי יד או בדפ סים הראשונים , ניתן הנוסח המתקבל ביותר על הדעת . אם נשתמר השם במקורות הלועזיים בלבד , ניתנה לו צורה שמית הנראית ביותר ולןדה הצורה המקורית ככתבה וכלשונה . מטעם זה אין כתיב השמות אחיד בכל הספר , ואולם כל שם נמסר בצורה שיש לה אסמכתה באיזה מקור עתיק . במקרים רבים הוחזר בימינו למקום ערבי שמו העברי הקדום ; באותם המקרים נשאר בספר השם הערבי , אשר קבע את הזהוי בשעתו , אף כי זה הפך בינתיים גם הוא שם היסטורי גרידא ; במקרים אלה מסימן השם הישך חדש בסימן v במקרה של שמות שחודשו רשמית על ידי הוועדה לשמות הנגב מטעם ממשלת ישראל , ניתנו שני השמות ( הערבי הקדום והעברי החדש ) זה ליד זה : השם החדש מסומן ב . * הביבליוגראפיה ניתנה בהערות לכל שם מקים . היא כוללת : («) מקורות עתיקים , ( ב ) כפרות חדשה . ( א ) מהמקורות העתיקים ניתן על פי רוב רק אחד , הקדום ביותר . מקום שהובאו מקורות עתיקים אחדים , הם סודרו בשלוש םידרות . 1 : המקורות העבריים הארמיים בסדר זה : המשנה , התוספתא , הגמרא הירושלמית , הגמרא הבבלית , המדרשים . מקורות סוריים ושומרוניים : . 2 המקורות היהודיים שנשתמרו בלועזית בלבד : ספרי החשמונאים . כתבי יוסף בן מתתיהו ושאר הספרים היווניים היהודיים : . 3 המקורות הנוכריים , הקלאסיים והנוצריים , בסדרם הכרונולוגי . השימוש במקורות שריווח הזמן שביניהם גדול כל כך , מעורר את הספק אם מותר להביא במפה אחת מקומות שנזכרים בספרי החשמונאים לצדם
|
|