|
|
עמוד:5
מבקר / צופה בביאנלה נדרש לשני קווי אופי עיקריים : אקלקטיות והדוניזם . אף שהראשונה בהן , אקלקטיות , עשויה להישמע ביקורתית , הרי במושג זה כוונתי לאדם רב תחומ , רחב אופקים , למי שאינו ננעל על נושא אחד בלבד וממשיך לחפש אחר תחומי עניין נוספים ושונים . תכונת האופי השנייה אף היא בעלת משמעות כפולה : הדוניסט הוא נהנתן , המחפש ונוהה אחר הנאות החיים , דוגמת אוכל , שתייה ועור ; יחד עם זאת , יש בו תשוקה עזה להנאות בתחומי האמנות , ואין כמו ונציה להגשמת חלק נכבד מהנאות אלה . הצפייה בתערוכת אמנות רבת משתתפים , כמו הביאנלה , מצריכה מיומנויות התבוננות לא פשוטות ויכולת פיזית ומנטאלית לחוות אלפי יצירות אמנות בבת אחת , על כן טוב לעתים לתת למראות לשקוע ולהתמקם בתוך עולם הדימויים המצוי כבר בתוכנו , ולשוב אליהם רק לאחר זמן כדי לבדוק מה נצרב בתודעה . התחלתי את הצפייה בביתן האיטלקי בארסנלה שאצר ויטוריו סגארב . ( Sgarbi ) מיד בכניסה חשתי בקלאוסטרופוביה של אמנות , המקיפה אותי מכל עבר . מנת יתר בתצוגת אמנות מקשה מאוד על הריכוז , על משך הזמן הנדרש לספיגת התוכן , שלא לדבר על ההנאה ! בחרתי לי קיר לצפייה . התלייה צפופה , ללא רווחים בין אמן לאמן ובין עבודה לעבודה . הקיר נראה כמעין שטיח של עבודות אמנות , מתקרה עד רצפה או להיפך . התחלתי בדויד קולטרו op ( Coltro ) סדרה ענקית של קופסאות תאורה , ובהן מתחלפים נופים בין צבעוניות לשחור לבן . העבודות תלויות בדיוק מעורר הערכה . שגרם לי לשבח את פלאי הטכנולוגיה , אך , למרבה הצער , לא מעבר לכך . ניסיתי למקד את מבטי במשטח 1 הפרחים של האמן , פליפה קרדנה . ( Cardena ) ממרחק שני מטרים , חמישה עשר הבדים העשויים קולאז , ' בגדלים שונים , יוצרים מרקם של עולם אביבי . קרדנה משתמש בגיבורי התקשורת של השנים האחרונות , ואותם הוא שותל בתוך שדה פרחים , המעלה בזיכרוני את מפות הפלסטיק של הפולניות , מראה מוכר במטבחים ישראליים רבים . העניין האמנות היה לשלב . בתוך מרבדי הפלסטיק הפורחים , את דמויותיהם של קדאפי , אובמה , אוסמה בן לאדן , הארי קרישנה , גנשה ( אל הפיל ההינדי ) ושיווה , האפיפיור - כולם יחדיו בעולם דתי ופוליטי , המתעתע כשדה פרחים פסטורלי . על אותו קיר מיוצג גם האמן האיטלקי , פאולו קונסורט , ( Consorti ) 1 בשתי עבודות , ובהן נראים אנשי דת מעוטרים בוורדים רומנטיים ומלאכותיים : במסגרת אחת , נזיר קפוצ ' ינ , ובאחרת נזירה . צמידות הנושאים הדתיים , ממדי העבודות והבחירה בחומרים זולים ויומיומיים כפרחי פלסטיק - כל אלה מעוררים תמיהות ותהיות , שתשובה להן לא מצאתי גם בהמשך . השנה מציג קונסורט' גם בביאנלה באלסנדריה שבאיטליה עבודה שמתוכה מחייך אלינו לא אחר מאשר הנשיא האמריקני , אובמה , חמוש במשקפי שמש אופנתיים ושטרות דולרים מעופפים סביבו . הנשיא נראה מגוחך משהו כשהוא מנסה להשליט סדר בעולם באמצעות כספו והשוט שבידו . עבודה זו ואחרות מעוררות את השאלה , מדוע התקופה הנוכחית כה דומה לימי הביניים או לראשית הרנסנס באירופה ? אחת הסברות היא שההיסטוריה חוזרת על עצמה , ואולי בעידן הנוכחי אמני המאה ה 21 מתאימים את יצירותיהם לרוח הזמן ומציגים את מרכולתם בזמן , במקום ובהקשרים הנכונים למקבלי ההחלטות ... באמצע כל הרעש האמנות הזה מצאתי משהו טוב : עבודה מרשימה ביופייה של האמנית הספרדייה , פלורנסיה מרטיט n'nn , ( Martinez ) ויוצרת במילאנו מאז שנת . 1990 רוגע המתנשא לגובה שני מטרים וברוחב 3 . 5 מטרים של בד רקום פרחים אדומים , rtonon רק לארור התבוננות ממושכת וקרובה . מרטינז יצרה קולאז ' מעודן מסדרה של תצלומי דמויות גברים ונשים , שאותם הדפיסה על גבי רצועת בד אחת . הדמויות המצולמות נראות מן הגב או מן הצד , ללא אפשרות זיהוי . ההסתרה והשמירה על פרסיות המצולמים הייתה אף היא מעודנת ומעוררת הערכה , על רקע עידן הריאלים שבו אנו חיים . מרטינז האריכה את גוף הדמויות , וכך שיוותה להן מראה מדהים ומנ"ריסט במובן החיובי של המילה . כל תצלום סומן בברקוד ממוספר , המעניק פן נוסף של דיסקרטיות . החלוקה לשנים עשר לוחות בוצעה רק לאחר הדפסת הקומפוזיציה כולה על הבד . לאחר שהצמידה את הבד המצולם ללוחות , החלה מלאכת חשיפת הפרחים הרקומים ( בד תעשייתי ) באדום . כל לוח זכה לטיפול שונה , החל בהסתרה מוחלסת של עקבות הפרחים ועד לחשיפתם באופן דיסקרטי . חלק מן הפרחים היה עליה לרקום מחדש , ובמקרים אלה הותירה את חוטי הרקמה גלויים על פני העבודה ומשתלשלים ממנה באורכים שונים . איני יודעת כמה זמן צפיתי בעבודה זו , שהקרינה בעיקר שקט מפרה ומסקרן . הרצון לגלות את דרך עבודתה של הצלמת הרוקמת היה לי לעונג צרוף . רגעים אלה העניקו את השקט הנחוץ , שבעבר היה עומר בין האדם למחשבת ! ( רעיון שאני שואלת מספרו של מקס פיקאר . ([ np'nejn 0 Wp / Le Monde du Silence , [ Picard ] " ) ILLUMInations ronvnn הארות (" הוצגה בארסנלה ובגני הג ' ארדינ . המבנה המחסנ המוארך , הגבוה והרחב של הארסנלה ( ששימשו בעבר במחסני נשק ) מאפשר לצופה להלך בתוך תערוכה מרווחת ולהתבונן בעבודות האמנות מנקודות מבט אחדות . כחלק מן התפישה האוצרותית של קוריגר לביאנלה 2011 הוזמנו ארבעה פסלים : פרנץ ווסט מאוסטריה , מוניקה סוסנובסקה מפולין , סונג דונג מסין ואוסקר טואזון , שנולד בארצות הברית וכיום חי ועובד בפריז ובטקומה שבמדינת וושינגטון . הם נתבקשו ליצור עבודה אדריכלית פיסולית שבתוכה יוכלו לארח עבודות של אמנים אחרים , כך שהמכלול יבטא אמירה משלהם - פרויקט מעניין ויומת , שכותרתו Drvrinay . "Para-Pavilions " של ווסט ודונג הוצגו בארסנלה ; סוסנובסקה הציגה בג י אררינ 1 בתוך המבנה הגדול ששימש שנים רבות כביתן האיטלקי ; את טואזון יצאתי לחפש ,... ולבסוף מצאתי אותו על הדשא מול הביתן הפולני . ולו רק בגלל הדבר הזה שקרה לי , היה כדאי לבוא לביאנלה . שאלתי את הבנות בביתן הפולני , אם מבנה הבטון שעל הדשא הוא של טואזון ונעניתי בחיוב . הן הוסיפו ואמרו כי ישנו גם שילוט קטן , מוסתר מאחורי איזו אבן , שם למטה . ירדתי במדרון הדשא מן הביתן הפולני הישר אל תוך מבנה קובייתי , יצוק מפלסות בטון , שבחלקן גלשו זו על זו , ובארבע הפאות הצדדיות הותירו מרווחי כניסה לאנשים . הקונוטציות המיידיות : אנדרטה , קבר , חדר ביטחון , מקלט , אזור מוגן - מפריעות להתחבר לרעיון אחר . נכנסתי פנימה , התמקמתי באמצע , התבוננתי היסב למעלה , למטה , לצדדים , לחיבורים בין הלוחות , בניסיון להבין מה אני חושבת / חשה במקום הבסונ 1 האפור הזה . מבעד חרכי האוורור והכניסה יכולתי להציץ אל הדשא שבחוץ ואף לראות את התעלה הקטנה , שמעברה האחר ממוקם הביתן הישראלי . שוב התעמקתי בחיבורי הבטון שבין הקיר לתקרה , שם הבחנתי במעין חור מעוגל קטן . "מצלמה " ? תהיתי . לפתע , ממש משם , שמעתי קול שירה מעודן . פחדתי לזוז מן הזווית שבה עמדתי . אולי יש קשר בין הקרן , שקלטה אותי והפעילה את השירה המופלאה הזו הבוקעת מאחורי הקיר,- רק שהקסם לא יפוג
|
|