דת ומסורת בחייו ובמשנתו

עמוד:97

בספרו "תיאודור הרצל , גיאוגרפיה , " בעמוד 321 של החלק השני ( מהדורה שניה , הוצאת ספרים "מצפה" בע"מ , ת"א תרצ"ט , ( מתאר ד"ר ביין את נאום הפתיחה ההיסטורי באלו המלים : " על הבימה עולה הישיש ד '' ר ליפא מיאסי . הוא מכסה את ראשו במגבעתו ומברך בקול רועד את ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה . " רעדה עוברת באולם . דמעות נוצצו בעיני רבים . מאחורי מתייפח מישהו תמרורים . " כך תיאר אחד המשתתפים את הפתיחה של הקונגרס . ואולם ההתרוממות של הרגע הקדוש ירדה במקצת ע"י נאומו של היו"ר הישיש , שהאריך בו יותר מדי , למרות שהרצל שלח והוסיף ושלח לו פתקאות לקצר . אולם אותו ישיש , שהיה אחד מחובבי ציון הוותיקים שהשתתף באסיפת קאטוביץ וממייסדי המושבה זכרוךיעקב , זכה אותה שעה לזכות גדולה , לעמוד על הבמה ההיסטורית הזאת , ועמד וביקש לצרף בתוך דבריו גם את היום הזה ואת הכנסיה הגדולה הזאת לתוך השלשלת ההיסטורית - והאריך בדבריו וייגע במקצת את הקהל . לא נראה לנו כי רוח דבריו של פותח הקונגרס הציוני הראשון נמסרה כראוי בדבריו של ההיסטוריון , אלא שדברים אלה פורסמו עוד לפני התעצמותה של אותה קואליציה ממשלתית שעליה דיברתי , וכשבא הד"ר ביין להוציא , בשנת , 1957 מהדורה מחודשת של ספרו , הריהו מתאר שם , בעמוד , 231 את נאומו של ד"ר ליפא במלים הבאות : יו"ר הנשיאות , ד"ר ליפא מיאסי , דוובב ציון מימי יסוד המושבה הראשונה בא '' י , כיסה את ראשו שעה שרבים שפכו דמעות , אמר את תפילת "שהחינו : " "ברוך אתה " ... ואז הוא עבר לעניני ישיבת הפתיחה , והציע החלטת הודיה לשולטן התורכי . זהו . ד"ר ליפא הישיש מופיע לפנינו כדמות רבנית ממש . הסילוף של אייזיק רמבה חמור לא פחות . נכון שידע לספר לי שבסוף מאמרו הכניס משפט האומר כי ראש בית"ר , בעצם , לא היה אדם דתי . איך השתלב משפט זה בשאר המאמר לא אדע , אך לדברי א . ר . נמחק המשפט על ידי מערכת '' האומה" ולא נדפס . ביקשתי את א . ר . שיפרסם תיקון , אך לדעתו היה זה דבר של מה בכך והוא מיאן להיענות לבקשתי . וכאן יורשה לי קודם כל ללכת בעקבות מאמרו של רמבה ולהציע ניתוח משלי לכמה מן הדברים שכתב שם . נפתח בהשפעתם הגדולה של הרבי פאלק ושל הרב קוק על אבי . בנוגע לראשון כותב רמבה כי הרבי עשה רושם כביר על אבי כשהצטרף לחיילים בחפירות .

סוכנות סטימצקי בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר