בגולה

עמוד:72

בלונדון למדתי ברצינות . היו לי שני מורים , זוג סטודנטים ארצישראליים צעירים ו שמואל ובתיה ייבין . מר שמואל ייבין , שהוא כיום מעמודי התווך של האריכיאולוגיה הישראלית הרשמית , לימד אותי עברית והיסטוריה , ואשתו בתיה מתימטיקה . מעניין כי לשני אלה היו עלי דעות מנוגדות בתכלית . הוא נואש ממש "לעשות ממני בן אדם . " דבר זה נבע לא רק מזה שאני נטול כל זיקה למדע הקרוי כתיב ( עד עצם היום הזה קשה לי לפעמים לזכור אם את המלה תל אביב כותבים ב"ת" ו"א" או בייט" ובי'ע , " ואם בספר זה הכתיב הוא פחות או יותר מקובל הרי זה הישגם של עורכי הספר ולא שלי או של מר ייבין רבי . ( גם בהיסטוריה לא גליתי ענין כלשהו . "היסטוריה" היה למעשה הכינוי לתולדות מצרים , מקצוע בו התמחה מר ייבין באותן השנים , וזאת לימדני בנאמנות . זוכר אני עד היום שבין הפרעה של השושלת השלישית יש להזכיר את ססוסטריס . מר ייבין יתפלא אולי לדעת שמאז יש בי סקרנות אמיתית להבנת דברי ימיה של מצרים העתיקה וללא כל לחץ אפילו קראתי כמה דברים על כך . אלא שבאותה התקופה כבר היו העניינים לאחר ייאוש . מדי שבועיים היה ייבין מבקש שיחה עם אבי והם היו מסתגרים לשעה קלה בחדר העבודה כשאני מחכה , חרד לגורלי , בחוץ . לעולם לא ידעתי מה דובר שם , כי אבי לא הסיק את המסקנה ההגיונית משיחות אלו ולא העיר לי דבר . הוא החזיק באמונה כי אין זה מעניינם של הורים להתערב בלימודי בניהם , ובמיוחד לא בציונים שהם מביאים הביתה . בתיה , לעומת זאת , התיחסה אלי בידידות וידידותנו עמדה במבחן של 40 שנה עד היום הזה . היא לימדתני גם טבע , ובתוך השאר הסבירה לי חלק מתעלומת בואם של תינוקות לעולם . אמרתי שאבי לא התערב בענין הישגי הלימודיים , אך התעניינותי החדצדדית במתמטיקה הדאיגה אותו . הוא לא הכיר מדע זה , ולזרא היתה לו המנטאליות של ברנש המתמסר לו . המחשבה כי אני , לשם מנוחה ומתוך ענין אמיתי , יכולתי להשתטח על הספה ולפתור בעיות מתוך ספר אלגברה , נראתה לו מגוחכת עד כדי זרות . הוא פשוט לא האמין שייתכן הדבר . היה מי שיעץ לו למנוע ממני התקדמות מהירה מדי במתמטיקה , והנה כשקרב יום הולדתי ה 12 ( כלומר , שנה אחת לפני ברלין ) רמזתי להורי רמז דק , שאינו משתמע לשתי פנים , שאני מצפה לשני ספרי אלגברה מסוימים כמתנה . הלכתי לישון מתוך בטחון פנימי כי בקומי יהיו שני הספרים מונחים על השולחן ליד מיטתי , כמנהגה של אמי בימי הולדתי מאז ומתמיד . ואמנם בבוקר יום ההולדת היתה חבילה מונחת על שולחני . פתחתיה ברטט מתוך ציפיה לדפדף בספרים המבוקשים . אלא שמתוך החבילה הוצאתי - לא יאומן כי יסופר ! - דיותה עגולה מכסף ( עטים נובעים היו אז עדיין "לא לילדים . ( " כיום , כמחנך ומורה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא