בירושלים

עמוד:61

שלאחר זמן הבחנתי כי המניעים שהיו מאחריה טהורים היו ונבעו מאי הבנת המצב לאמיתו . שם בבית קלווריסקי , הגיעתנו הידיעה על מאורעות-דמים בדמשק ולמחרת יצאנו לדרך בחזרה הביתה , לירושלים . אבי לא היה אתנו בראש פינה , אולם זוכר אני אותו בטבריה . שם פגשנו אותו , כנראה , בדרך חזרה . מטבריה נסענו בלילה בפורד של רובינוב למגדל , ושם שוחח אבי עם משה גליקין על האפשרות להקים שם במגדל "קרית ספר" - עיר סופרים , עיר תעשיית נייר ובתי דפוס שתתחרה עם לייפציג , בירת ההדפסה בעולם של אז . במגדל היו השטח הדרוש ואף המים המתוקים הנדרשים לתעשיית נייר , וכאן יהיה מרכז שכל העולם יבוא להדפיס בו את ספריו . כ 43 שנה אחרי הביקור הזה במגדל נאמתי באסיפה לכבוד הופעת החוברת הראשונה של "דברי החברה המתימטית האמריקאית" שנדפסה בדפוס האקדמי בירושלים . לא בקנה מידה ממלכתי ובצורה נרחבת במגדל אלא ביזמה פרטית , בחצר צרה ברחוב אגריפס בירושלים , אך בכל זאת ראיתי לפתע כי היה יסוד לאותו חלום . נדמה לי שאגב אותו הביקור בטבריה ובמגדל שיחזר אבי את הסיפור על גן צרי , שאחר כך הפך אותו לסרטון תעמולה לקרן הקיימת ' . זהו מעשה בילדה וילד , תמר הגנדרנית ואמנון , בן מגדל שאינו אוהב לעלות במדרגות אלא אם כן בנה אותן במו ידיו . חבל שלא הזדמן לו לאבי ללטש את סיפורו זה ולהפכו לרומן . לעתים חלמתי לעשות זאת אנוכי , ואולי עוד אעשה . ברומן קצר זה המתרקם על גדות הכינרת , אך על רקע של המאורעות החמורים של מלחמת העולם הראשונה , טמון אוצר בלום של רעיונות ורגשות , שלדעתי לפחות הם הווידוי האישי האינטימי ביותר של אבי ששרד בכתב . שם , בדברו אל בני הנעורים שאליהם הסרטון מכוון גילה את לבו ותיאר בנאמנות בלתי רגילה אנשים שאהב או שסלד מהם . השנים ההן היו השנים הראשונות למשטר הקומוניסטי ברוסיה ועדיין היו דלתות רוסיה פתוחות ליציאתם של ציונים . ראשוני העולים הגיעו מרוסיה באניה "רוסלאן" - מין "מייפלואר" ציונית . בין עולי "רוםלאן" אלה היה ג'וני קופ , כיום המהנדס יונה תמיר , בנה של דודתי מאודיסה . הוא גר אתנו , אך עד מהרה התחיל לעבוד אצל רוטנברג ויצא למדידות הראשונות במפעל הירדן . כעבור זמן מה הגיעו גם דודתי וסבתי . אינני זוכר אם אבי ירד לפגשן בנמל , אולם זכור לי שקידמתי את פניהן בתחנת הרכבת בירושלים . שם , בעוד כולנו מצטופפים מסביבן , מתחבקים ומתנשקים , קרה מקרה בלתי נעים : אבי , שהיה עדיין במדי סגן , שכר כרכרה להסיענו הביתה : העגלון אך הספיק להעלות את המזוודות וסבתא עלתה למושב האחורי כשהגיע למקום גנרל בריטי וציווה על התסריט לא הופק . נדפס בכרך 'סיפורים / ירושלים , תשכ '' ד , עמ' . 261-219

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא