בירושלים

עמוד:57

בירושלים ה הבית היא בית עומד כיום אומנם רר עדייו ' ! לא בן סירה וגם השתנה בצורתו 12 , אך . אז לא לעומת לא השתנה היתה זה כל בהרבה כתובת הסביבה . הכתובת כלל נראית . המדויקת עכשיו אחרת לגמרי . אז , ב , 1919 לא היה בנין ג'נראלי , ואפילו לא רחוב הנסיכה מרי המפואר . היה שם שדה סלעים משופע שהשתרע מרחוב יפו ועד לשורה הדקה של בתים שגדרה מצפון את שטח ממילא , שהיה אז בית קברות מוסלמי גדול . ביתנו היה אחד הבתים הללו . בית נאה , של שלוש קומות שגזוזטראות מקיפות אותו סביב סביב . אבי שכר לנו את הדירה בקומה האמצעית . בקומה העליונה גר מר ואן פריזלנד ובקומת הקרקע היתה "רווקיה , " שחבריה הרווקים התחלפו תכופות . נדמה לי שאחד הצעירים שגרו שם באותה תקופה היה משה שרתוק . דירתנו ענקית היתה לפי מושגים של ימינו . תחילה ישבנו שם רק שלושתנו , אך עד מהרה הגיע אלינו מר שלמה זלצמן , המוציא לאור , וקיבל את אחד החדרים , וכעבור עוד זמן מה הגיע בךדודתי יונה קופ מאודיסה ואחריו גם אמו וסבתי , אם אבי . כל אלה התגוררו בדירה זו בלי שתורגש בה צפיפות . החדרים היו רבים ורחבי ידים וכולם נפתחו אל אולם מרכזי עצום ששימש לקבלת אורחים . מסדרון ארוך , בנוסח האדריכלות הערבית , הוליך לחדרי השימוש ולמטבח , ומשם נשקף מראה יפה על בית הקברות . את המים שאבו במשאבת יד מן ה"סיטרנה" - הוא בור מי הגשמים - שמתחת לבנין , ובחורף קרה שהמים קפאו בצינור שהתפוצץ ולכן נשארנו בלי מים . את המאור סיפקו מנורות נפט שהיו תלויות מן התקרה או שהועברו ביד מחדר לחדר והוצבו על שולחנות . למנורות אלו היו זגוגיות גבוהות שנטו להתפוצץ בשעת הדלקת המנורה , וזאת חשבו למנוע בכך שהיו תולים םיכת שער של אשה ( לגבירותינו היו אז שערות ארוכות ותסרוקות מפוארות . ( הסיכה , כך האמנו , קולטת את החום והזגוגית אינה מתפקעת . לפעמים זה הצליח . אני גרתי בחדר עם יונה . לאבי ולאמי היה חדר משותף ושם , מתחת למטה , מצאתי את שק הרובים . על המיטות שלנו היו "מוסקטרים" - כילות - להגנה מפני היתושים

סוכנות סטימצקי בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר