הצבר מאודיסה

עמוד:29

לכו ונלכה / ' ובראשי תיבות : ביל"ו . צעירים אלה מרדו במסורת הגלות בשם התנ"ך . הם קמו והלכו מבלי לחכות למשיח וגואל . רבה היתה השפעתם על סביבתם . אני בטוח שגם אבי הושפע מהם , אם גם לא במישרים . כמוהם ראה גם אבי בעצמו המשך ישר למסורת העתיקה : זו של שמשון , שעליו כתב את הרומן שהוא כיום החשוב בכתביו ; זו של דוד , שעליו חשב לכתוב : זו של יודפת , מסדה וביתר . אבי אהב את התנ"ך והירבה לקרוא ולחקור בו , אך לא היתה לו שום זיקה לתלמוד ( אם גם פעם ציוה עלי ללמוד פרקי אבות . ( אבי השתייך לדור שהגיע לציונות מתוך התבוללות . כמוהו כהרצל ונורדאו ורבים אחרים , גדל והתפתח מחוץ לאווירה היהודית . לרעיונותיו הציוניים כמו הגיע מתוך הסקת מסקנה שקולה . אולם לאחר שהגיע למסקנתו נשאר עד סוף ימיו מלא בטחון במה שמותר אולי לקרוא לו נצח'ישראל . בעיניו לא היה העתיד העברי קשור לדפוסים נוקשים כלשהם . הדפוסים יכולים ואף חייבים להשתנןן ! עם הקמת המולדת מחדש . יש אפילו לשאוף לכר ולחנך את הנוער לקראת זאת . יש לפתח בנוער את דפוסי ההדר התואמים את חיי החופש הצפויים לו בארץ'ישראל המשוחררת . בימי דוריהמדבר קמו אנשים שנתקפו געגועים אל סירי הבשר של מצרים . וכי סירי בשר היו במצרים ל שוטים ועקרבים היו שם , וגעגועים אלה היו געגועים לעבדות . געגועים כאלה לא היו לאבי . הוא לא התגעגע לבתי הסוהר של הצאר שבהם ישב בימי נעוריו . לגביו היתה הגולה לילה ארוך של בושה שחורה . מעולם לא הסכים לראות בה אורות . חסלו את הגולה , אמר , ובקרבו חיסל אותה . בזאת , אולי יותר מאשר בכל דבר אחר , היה צבר . את נפשו היה מוכן לתת להצלתם של יהודי הגולה , אך הרעיון שהוא עצמו אחד מהם לא עלה , כך נדמה לי , על דעתו . אורי צבי גרינברג אמר לי פעם : "אביך לא אהב את ירושלים - הוא אף פעם לא כתב עליה . " ואמנם ברוב כתביו אינה נזכרת . ובכל זאת , לא צדק אורי צבי . יש מסמך אחד בכתב ידו של אבי המוקדש לירושלים : תכנית הגנתה של העיר במאורעות תר"פ . אותה תכנית שבגללה נאסר ונדון ל 15 שנות עבודת פרך . לא אהבה ? שטויות . היתה זו ירושלים , בירת ישראל , שעליה היה מוכן להקריב את חירותו ואת חייו . אולם זה היה מובן מאליו . על ארץ ישראל , על עברו השני של הירדן , נאלץ לכתוב כי היו אלה נושאים לפולמוס , אך על ירושלים לא כתב , כמו שכיום לא יעלה כבר על דעת בנינו לכתוב חיבורים על הצורך במדינת ישראל . בשנת , 1910 כשנולדתי היה אבי בן שלושים ומאחוריו היתה כבר קאריירה עשירה של עתונאי רוסי מוכר , של פולמוסו ציוני וכלל יהודי חריף ומנוסה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא