דבר העורכות

עמוד:12

דבר העורכות כאשר התקרבנו לסיום תהליך כתיבת הספר ולהעלאה מסודרת של תוכנו על הכתב באמצעות המחשב , הכניסה את ראשה ל"חדר שדו"ף , " אלכסנדרה - סטודנטית הלומדת בשנה א' במסגרת התכנית . לשאלתנו : "איך לדעתך כדאי לקרוא לספר של התכנית , " ? ענתה ללא היסוס : "לעוף ביחד . " קצת נבהלנו ממשמעות ההצעה ובחרנו בשם צנוע יותר . למרות זאת אנו מקוות שהספר יצליח לשקף את הרצון של כל השותפים בעשייה המתוארת בפרקיו , לפרוש כנפיים ולהרחיב אופקים , וגם את רוח ה"ביחד , " ששרתה לכל אורך הדרך כעשייה ובכתיבה . יצאנו לדרך לפני כשבע שנים . היינו צוות כן תשעה אנשים , מורי מורים ממסלולי ההוראה השונים במכללה " ) גיל רך , " "יסודי , " "חינוך מיוחד" ו"על-יסודי , ( " ומתחומי דעת מגוונים ( פסיכולוגיה , סוציולוגיה , פילוסופיה , מדעים , ספרות ומקרא . ( כחבורת אנשים בעלי ותק וניסיון רב , באנו מצוידים בתחושת שליחות וברצון ליצור ביחד . בעורפנו נשבה אז רוח גבית שנבעה מהחלטת ועדת ההוראה לאמץ את המלצות הוועדה לבחינה מחודשת של תכנית ההכשרה , ומההיענות הגבוהה ל"קול קורא" שהוציאה המכללה בקריאה למורים המעוניינים להצטרף לתכנית החדשה , לבוא ולהירשם . אולם אין זה מובן מאליו שכל פרויקט שהמכללה החליטה על פתיחתו ואשר קיבל את ברכת הדרך , יעמוד במטרות וביעדים שהוצבו לפתחו . מקרה שח"ף הוא דוגמה טובה לכך . מייד בתחילת הדרך היה ברור כי יש לא-מעט חילוקי דעות , הן באשר למטרות והן באשר לדרכים שראוי ללכת בהן . השאלות עלו מצד אנשי המכללה עצמה מחד גיסא ומאידך גיסא מצד אנשי צוות ההקמה של התכנית . התחלנו אפוא כאשר סימן שאלה גדול מלווה את צעדינו הראשונים . בדרך שאליה יצאנו , לא היו לנו ימים רבים של חסד - ואף לא רגעים . הסערות והטלטלות שחווינו , החלו כמעט מהרגע הראשון והן היו פנימיות וחיצוניות גם יחד . בתוכנו , למדנו די מהר כי המושגים "שליחות" ו"יצירה משותפת" הם מושגים אישיים מאוד ומפורשים בדרך שונה בידי המשתתפים השונים בקבוצה . המתח שבין פרשנות של שליחות כנציגות של מסגרת ותפיסות קיימות , לבין פרשנותה כמשלחת לפריצת דרך ולאיתור ערוצים נוספים , טלטל אותנו רבות בראשית הדרך שהיינו שותפים לה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא