פרק ראשון: עידון והפנמה - מן הנבואה הקדומה אל נבואת הכתב

עמוד:9

מחולל מעשי פלא ומופת ללא פנייה לאל וללא תפילה , אלא הוא מחליט באופן ספונטני מהו המעשה שעליו לעשות כדי להיענות לבקשת הפונים אליו . הדבר בולט בסיפורי אלישע ( להעמקת העיון רצוי להפנות את הלומדים אל סיפורים אלה , במיוחד למלכים ב ב , יט-כב ; ד ; ה . ( לעומת זאת , מכתובים שונים בספריהם של נביאי הכתב מתברר שהגשמים אינם תלויים עוד בפעולתו של הנביא ואף לא בתפילתו , כי אם באמונתו של העם ובהתנהגותו המוסרית . עמוס תולה את עצירת הגשמים ואת ירידתם החלקית באמונתו השטחית של עם ישראל , הסבור שיש די בפולחן עצמו כדי להבטיח את הברכה : באו בית-אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרתיכם . וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו , כי כן אהבתם בני ישראל נאם ה' אלקים ( עמוס ד , ד-ה . ( בפסוקים אלה הנביא מציג בעוקצנות את מנהגי הפולחן של ישראל ובעקבותיהם הוא מביא את תגובת ה ... : ' וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר , והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר , חלקה אחת תטטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש . ונעו שתים שלש ערים אל עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו , ולא שבתם עדי נאם ה' ( שם , פסוקים ז-ח . ( ירמיהו מתפלל אל ה' על "דברי הבצרות . " הוא מכיר בקשר שבין הבצורת ובין עוונות העם " ) אם עונינו ענו בנו , ה , ' עשה למען שמך , כי רבו משובתינו לך חטאנו , " ירמיה יד , ז , ( וכאשר הי מצווה עליו שלא להתפלל בעד העם ( שם , פסוקים יא-יב , ( הוא תולה את האשמה בנביאי השקר שהטעו את העם . ירמיהו ממשיך בתפילתו , ובסיומה הוא מציג את עצירת הגשמים כהפרת הברית שבין ה' ובין העם : המאס מאסת את יהודה ... אל תנאץ למען שמך , אל תנבל כסא כבודך , זכר אל תפר בריתך אתנו . היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים ? הלא אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך ( שם , פסוקים יט-כב . ( עיון בירמיה יד מעלה שאלה על מבנה הפרק . סביר להניח שתפילתו של ירמיהו הייתה מלכתחילה ברצף אחד וכללה את הפסוקים א-ט , יט-כב ( וראו פרשנים בני זמננו . ( הכנסת דברי ה' בין שני קטעי התפילה נועדה כנראה להדגיש את הקשר שבין מניעת הגשמים ובין דרכו המוטעית של העם . המבנה הנוכחי של הפרק , בין שהוא מעשה ידיו . 2 רצוי להסביר כי לדעת הפרשנים , הפולחן בבית אל ובגלגל נחשב אז עדיין לגיטימי , וגם " קטר מחמץ" לא נחשב כקרבן פסול . הנביא אינו מגנה את צורת הפולחן כי אם את המחשבה שפולחן המקוים כהלכה דיו להבטיח את הברכה .

מכון מופ"ת


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר