|
|
עמוד:3
מבוא ההבדלים הבץ-אישיים בלמידה נתפסים לעתים קרובות כאבן נגף במערכת החינוך , אשר שמה לעצמה למטרה להוות "כור היתוך" לתלמידיה . הבדלים בין תרבותיים והבדלי יכולת בין התלמידים נתפסים בעיקר במונחים של "פערים" שיש ל '' סגרם" או ל"בטלם . " הבדלים הקשורים בליקויי למידה ובבעיות אורגניות ונפשיות מהווים בסיס לשליחת התלמידים לבתי ספר מיוחדים . הבדלים הנובעים מן השונות הטבעית במאפיינים הרגשיים-חברתיים והפיזיים באישיות התלמידים נתפסים כקובעים בעיקר את המציאות החברתית בכיתה , ותרומתם להסברת השונות בלמידה זוכה לעתים קרובות להתעלמות או להכחשה . בשנים האחרונות מסתמנת מגמה של שינוי בתפיסת ההבדלים הבין-אישיים במערכת , המגמה לאינדיוו » דואל > זצ > ה . גישה זו רואה בשונות ערך חיובי שיש לשמרו ולראות בו את הבסיס לצמיחה אישית . כל תלמיד נתפס כיחיד ומיוחד , וישנה חתירה ליצור בכיתות אווירה לא רק של '' קבלת השונות '' ושל "דמוקרטיה , " אלא גם של שימוש בשונות כבמנוף ליצירת סקרנות ועניין . זוהי מהפכה אידאולוגית ; לעתים היא שקטה ואיטית ולעתים מהירה וסוערת . מגמה זו מובילה להוראה תוך שימוש באסטרטגיות יחידניות , מותאמות לנמענים ובקבוצות קטנות , לעתים על פי סגנונות למידה ; היא מובילה לשינויים במבני מערכת הלימודים עם נטייה לימים "גמישים , " לשילוב מעשיר של טכנולוגיה ואמנות , לשימוש הולך וגובר בהערכה חלופית ולחיזוק הקשר בין הלמידה בבית הספר לבין הלמידה בחיי היומיום ; כל זאת , על מנת להפוך את בית הספר לרלוונטי יותר בחיי התלמידים ואת הלמידה בו לאותנטית ומשמעותית יותר . המורים המלמדים בבתי ספר שהחלו לשנות תפיסותיהם בכיוון של אינדיווידואליזציה , עוברים שינוי משמעותי בצורת עבודתם ובתכניה , ובעיקר בראייתם את המשמעות שמעבר להוראה עצמה . תמורות אלו דורשות הגמשה של עמדות , בדיקה מחדש של תפיסת התפקיד ויכולת לשנות ובעיקר להשתנות . מורים אלו ואחרים מבקשים להכיר טוב יותר את משמעות ההבדלים הבין-אישים בלמידה , כדי שיוכלו לסייע בידי תלמידיהם למצות את הפוטנציאל הטמון בהם . התפיסה המסורתית , החותרת להביא את התלמידים להישגים גבוהים ככל האפשר בתחומים הלימודיים המקובלים בבתי הספר , רואה את הסיבות להצלחתו או לכישלונו של תלמיד בתלויות ביחסי הגומלין בין שני גורמי מפתח : אינטליגנציה ומוטיבציה . לפי תפיסה זו התלמיד האינטליגנטי , במונחים של הצלחה במבחני משכל , ובעל המוטיבציה הגבוהה יצליח היטב בלימודיו ; חברו האינטליגנטי וחסר המוטיבציה יהפוך ל"תת משיג ; " התלמיד הממוצע וה"משקיען" יגיע למיצוי מקסימום היכולת שלו , ואילו התלמיד הממוצע , ה"מחפף , " או זה הנמוך במנת המשכל וחסר המוטיבציה , עלול להיכשל . נוסחאות פשוטות אלו אינן מתארות נאמנה את המורכבות הרבה של גורמי השונות בלמידה . מבחני האינטליגנציה המסורתיים בודקים למעשה כישורים דומים לאלו
|
|