|
|
עמוד:10
כדי לבנות תסריטים בנוגע לעח 7 \ הקהילה כפי שחבריה מדמיינים אותה ... התסריטים יוצרים תמתה שלמה של הס ( גיה הנדונה על-ידי חגרי הקהילה ( ... ! פסיג מתאר קטגוריות של למידה עתידית ומסכם : בעתיד , כאשר ילד ידבר על מערכות , ה / א יצטרן להתייחס למערכות דינמיות . הישרדות התלמיד עשרה יוחד ויותר להיות תלויה כעיצ ( ב מערכות טובות יותר , בהן ישים את מבטחו ( ההדגשות שלי , וכיש . / פסיג אינו מאזכר במאמרו את נושא המשוב . לדעתי , ילד "ישים את מבטחו " במערכת החינוך שלו , כשיהיה שותף להכרעות המעצבות את המשוב שהוא מקבל בתחומים השונים שבהם המערכת מתיימרת להשפיע עליו . מבחינתי , המעבר לעבודה עם מבוגרים , אחרי שלימדתי ילדים , היה אבדן שותפים שמבינים היטב מהי דינמיות . ילדים ונערים חיים דינמיות כעניין המובן מאליו . זה מצבם הקיומי . הם משתנים בקצב מהיר מאתנו , המבוגרים . כל כמה חודשים הס נתונים בתוך גוף חדש , יש להם תפיסה חדשה של המציאות שבה הם נתונים ופרשנות אחרת לגביה . גם המשוב האינטואיטיבי בין הורים לילדים משתנה כל כמה חודשים . השינוי שחל בילדים מחייב את השינוי הזה ביחסי הגומלין . מבוגרים רבים חסרים תחושת דינמיות . יש בהם המגיבים לשינוי שחל בילדים יותר מחוסר בררה מאשר מתוך סקרנות והנאה . המשוב כמדיום תקשורתי הוא הצומת המרכזי בעבודת החינון . באמצעותו מתקיים החוזה בין התלמיד והמורה על היעדים ועל דרכי השגתם . איכות ההוראה והחינוך-שורשיה כמידת ההלימה בין חלקיו הגלויים של המשוב לבין אלה הסמויים : אם המורה אינו מודע לאיהלימה בין המדיום למסר ואם התלמידים אינם רואים קשר משכנע בין המדיום למסר , כל הקהילה ( תלמידים ומורה ) תצא חסרה או אף נפגעת . את הכשרתי בהוראה קיבלתי מתלמידיי הראשונים . ב1974- הם היו בכיתה ה , ' באחד מקיבוצי אצבע-הגליל . הועסקתי כמורה לדרמה
|
|