|
|
עמוד:7
הקדמה הגישה הקונסטרוקטיביסטית רואה בלמידה האנושית כלי מורכב , שזמין תמיד ליצירת שינוי . גישה זו מהווה הנחת כסיס ללמידה לשס שיפור תפקודם של לומדים . הלמידה איך ללמוד משרתת : א . את הבנת הנלמד , הפנמתו , הערכתו יישומו ופיתוחו . ב . את בניית הדימוי העצמי של הלומד , תוך כדי בניית כישורי הלמידה שלו . שיפור הלמידה קשור בשיפור ההוראה . הבנת תהליכי הלמידה משפיעה על עבודת ההוראה ומשנה אותה . גורם השינוי המרכזי שנחקר כאן הוא המשיב , כמשקף את החוזה בין מורה לתלמידיו , כמייצג מטרות וכמאבחן את מידת השגתן . מחקר זה מציג מכנה הוראה שמאפשר יצירת תכנית לימודים שנתית רלוונטית ותהליכית על-ידי מורה ותלמידיו . העבודה מציגה מערך התכתבויות שנתי שהתקיים בין מורה לסטודנטים שלה . ההתכתבות התנהלה בסוגות שונות , כשלבים השונים של שנת הלימודים . מערך התכתבות עם כל סטודנט היה אישי , ולאורם של כל מערכי ההתכתבות נבנתה תכנית הלימודים הכיתתית כמענה לצרכים המשתנים במשך התהליך . מבנה זה מתאים במיוחד למתכשרים להוראה , הן כמזמן למידה על-ידי התנסות באוריינות חדשה ובתהליכי למידה , הן כתורם לחיזוק האוטונומיה המקצועית המתבקשת במצבם כטירונים במקצועם והן כמודל ליישום בעת ההוראה בבית הספר . ההתכתבויות המתוארות והמנותחות בעבודה הנוכחית נערכו ביני , כמדריכה פדגוגית , לבין חמישה-עשר מתכשרים להוראה בשנת לימודיהם השלישית . ההתכתבויות היו אישיות באופיין ומקצועיות בתוכנן . הן נסבו על ההיבטים המקצועיים בלימוד הדידקטיקה והיוו טקסט מתפתח מבחינה אישית . חשיפת הטקסטים האישיים לפני הקבוצה אפשרה משוב
|
|