מבוא

מתוך:  > רזא דשבת > מבוא

עמוד:יב

היצירה כליל כמוה כמחיקת האדם . על כן התורה איננה אוסרת את היצירה ; היא מרסנת אותה יום אחד בכל שבוע . מקצב זה של יצירה בששת ימי המלאכה ושביתה בשבת הוא המאפשר את המפגש הראוי עם האל : שישה ימים היהודי בוקע לו דרך אל המציאות בכוח יצירתו , וביום השביעי הוא שב אל עצמו בדיוק כפי שאלוהים שבת ביום השבת . השביתה מן היצירה ביום השביעי מאפשרת לו להקשיב לאל באותו יום תוך הזדהות עם האופן שבו שבת האל ממלאכתו ביום השביעי . ההימנעות מן המלאכה לא זו בלבד שאיננה מחדל חסר משמעות , היא היחידה המאפשרת את המפגש עם האל , את הדבקות . זהו סודה של השבת שרק שומריה מגלים אותו . זהו התבלין המיוחד שמגלה מי שמרסן את יצירתו . יהיו שישאלו , האין מצוות השבת גזירת מלך ? מה צורך מצאתי להתחקות אחר טעמי איסור המלאכה בשבת ? התשובה לשאלות אלו דורשת עיון מחודש בסוגיית טעמי מצוות , ואליה אני פונה עכשיו . שלא כמקובל אטען שלטעמי המצוות יש מטרה חשובה ביותר . הם אינם מכוונים לאלה שאינם שומרי מצוות ואינם מיועדים לעשות נפשות לעבודת ה . ' טעמי המצוות אינם אפולוגטיקה דתית . מטרתם היא הפיכת המצוות מחוק יבש לכלי של עבודת ה . ' הבנת הסיבה של כל מצווה ומצווה מסייעת לשומר המצווה לעבוד את ה' באמצעות אותה המצווה . היא מאפשרת דבקות באל , חיקויו והזדהות עמו . כאמור , איסור המלאכה בשבת מקרב את היהודי אל אלוהיו באמצעות ריסון היצירה האנושית וחיקוי השביתה האלוהית , ברם תנאי אחד יש להתקרבות זו אל האל והוא המודעות לעובדה שאיסור המלאכה טעון בתכנים אלו , מודעות לכך שבאמצעות המנוחה מזדהה היהודי עם האל . מודעות לתכנים היא המודעות לטעמי מצוות השבת . טעמי מצוות מצוות התורה הן חובות שהאדם מצווה לציית להן ללא סייג . לכאורה , כאשר המחוקק הוא האל עצמו , מה לו לאדם לחפש צידוק והסבר למצוות ? אולם כאשר אנו לומדים את דברי חז"ל אנו מוצאים שאף שתורה ניתנה בסיני , עדיין נותרה לאדם בקעה להתגדר בה . הגמרא מתארת , למשל , העמדה של המצוות במדרג של חשיבות והעמדתן על עיקרון אחד . בך , לדברי רבי שמלאי , אמר חבקוק הנביא שהאמונה בה' היא העיקרון העומד בבסיס כל המצוות כולן :

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר