|
|
עמוד:10
בגרמניה . היום הקביעה הזו היא שרירותית ויש לה השלכות חברתיות מן המעלה הראשונה , כל כך עד שגיל הפרישה הוא בבחינת בעיה פוליטית . בנסיבות אלה , יש לשאול באיזו מידה תקפה הקביעה שבישראל כל אדם המגיע לגיל פרישה הופך לאזרח נחות ומופלה ביחס לאנשים צעירים ממנו בחברה . העובדה הראשונה היא , שההחלטה לשלח אדם ממקום עבודתו שלא על פי שיקול דעתו , שוללת ממנו זכות לעבודה וקבלת שכר עבורה , וגורמת לרמיסה בוטה של זכות הבחירה החופשית . הזכות לעבודה עומדת לאדם בכל גיל וחובת המדינה והחברה להעניק זכות זו לכל , ללא הבדל במין , בגיל ובגזע . כל טענה אחרת אינה עומדת במבחן הזכויות האזרחיות ואין עליה שום הגנה מוסרית . העובדה השניה , מאחר שהגמלאים מאבדים את מעמדם היצרני , הם חדלים לעניין את המערכת הכלכלית ומעתה ועד אחרית ימיהם הם מסווגים בקטגוריה המוסדית הטיפולית כמו תחומי הרווחה ( סיעוד ועבודה סוציאלית , ( הבריאות והביטוח הלאומי . במציאות של המאה ה 21 מרבית האנשים בגילאי הפרישה ושנים רבות לאחר מכן , הם בריאים , חזקים ויצירתיים , וחלקם הגדול יישארו במצב גופני ומנטאלי מעולה כל חייהם . למרות כל אלה המדיניות הציבורית והניהול הציבורי אינם משתנים בהתאם למציאות ומתנהלים באורינטציה מיושנת ובלתי מתחשבת בציבור גדול של אזרחים . העובדה השלישית , שגם היא סיבה לחוסר השוויון האזרחי כלפי זקנים היא , שמצד אחד מאלצים אותם לפרוש מעבודה בשכר בגיל , 65 ומצד שני הם נדרשים מעתה לקיים את עצמם מזכויות הפנסיה שצברו בשנות העבודה כלומר , ל"אכול" את חסכונותיהם . הגמלאים אינם יכולים לחזק את קרנות הביטחון הסוציאלי שלהם ( הפנסיה , ( לאותם ימים בהם תפקודם יידרדר וימנע מהם לעבוד . בכך גוזר עליהם החוק להוריד את רמת החיים באופן ניכר , ובמקרים רבים עד כדי צורך לקבל תמיכה סוציאלית מתוך כניעה , השפלה ובעל כורחם . מול הגמלאי עומדים כוחות כלכליים רבי עוצמה , כמו חברות הביטוח הפנסיוניות והביטוח הלאומי שהם מתוחכמים ביותר . אלה גובים הון עתק מהציבור כדי להבטיח את עתידו
|
|