|
|
עמוד:13
הקדמה ( זו ההקדמה המקורית למהדורה הראשונה , שפורסמה ב 993 ו ) 1 באוקטובר 1972 היה היום בו מוניתי לראש אגף המודיעין של צה"ל . כעבור שנה ושישה ימים פרצה מלחמת יום הכיפורים . מספר חודשים לאחר מכן המליצה ועדת החקירה הממלכתית , בראשות נשיא בית המשפט העליון , ד"ר שמעון אגרנט , להעביר מתפקידם את הרמטכ"ל , רב אלוף דוד אלעזר , אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן , ראש אמ"ן , אלוף אלי זעירא , ועוזר ראש אמ"ן למחקר , תת אלוף אריה שלו . אותה ועדה זיכתה מכל אשמה ומכל עונש את בכירי הדרג המדיני , ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין . אומנם , העם - בחושיו הבריאים - סירב לקבל פסיקה שהיתה מעוותת על פניה . לחץ ציבורי , שכלל הפגנות המונים , אילץ את גולדה מאיר ואת משה דיין להתפטר . אולם פסיקת ועדת אגרנט נותרה על כנה , והיא מהווה נדבך עיקרי במיתוס הלאומי שנוצר בישראל סביב מלחמת יום הכיפורים . המילון מגדיר "מיתוס" בתור , "בדיה או חצי אמת , היוצרת חלק מן האמונות בחברה מסוימת ; סיפור בדוי , דמיוני , או הסבר אמיתי למחצה . " ואכן , כזה היה בניין העל הכוזב שהקימה ועדת אגרנט , ואשר אחת מטענותיו הבסיסיות היא כי המחדלים והכשלונות בימים הראשונים של אותה מלחמה נבעו בלבדית מן ההערכה המוטעית , כי הסבירות למלחמה היא נמוכה . על החלטת ועדת אגרנט נודע לי משידורי הרדיו . רק לאחר מכן קיבלתי אותה לידי . החלטתי היתה מיידית ובלתי ניתנת לערעור : לפרוש מן המערכת הציבורית בישראל . הוצעו לי הצעות מפתות , החל מהישארות בצבא ( כמפקד אחד הפיקודים ) וכלה במשרת יו"ר דירקטוריון של בנק . דחיתי את כולן בתוקף . ידעתי היטב - וזאת אני יודע גם כיום - כי קלוש הוא הסיכוי לנפץ מיתוס
|
|