|
|
עמוד:IV
מאזן , שנבחר כיושב ראש הרשות הפלסטינית בעקבות הסתלקותו של ערפאת בנובמבר , 2004 פגעו עוד יותר במעמדו של פת"ח . נכונותו של היו"ר החדש לשנות את חוק הבחירות למועצה הפלסטינית המחוקקת , במגמה להשפיע על חמאס למתן את עמדותיה המדיניות , היא שתרמה בסופו של דבר לנצחונה הסוחף של זו בבחירות ל"מועצה המחוקקת" בינואר . 2006 מתחים ומחלוקות שניטשו סביב עיצוב סדר יומה של הזירה הפלסטינית ועל השליטה במוקדי הכוח של הרשות הפלסטינית ניכרו אף בתוך חמאס . מאסרו של שייח' אחמד יאסין , מייסד החמאס , על ידי ישראל בשלהי שנות השמונים , יצר חלל מנהיגותי שעודד את הקמתה של קבוצת הנהגה נוספת בראשותו של מוסא אבו מרזוק , שלימים נודעה כחמאס "חוץ . " הקבוצה החדשה שכללה את ח'אלד משעל , עימאד אל עלמי , מוחמד נזאל , אבראהים ע'ושה ואוסאמה חמדאן , פעלה מחוץ לשטחי הגדה והרצועה והיא נטלה על עצמה את האחריות לקשרי החוץ של התנועה , לגיוס כספים עבורה ולהמשך הפעילות האלימה נגד ישראל . קיומן של שתי ההנהגות העניק לחמאס גמישות מבנית ואופרטיבית ותרם ליכולת ההישרדות שלה , אך במקביל הוא הבליט את השונות באינטרסים , בדגשים ובסדרי העדיפות של כל אחת מהנהגות אלה . הנהגת ה"חוץ" הפכה להיות מזוהה עם עמדות מדיניות קיצוניות ואקטיביזם לוחמני . ואילו הנהגת ה"פנים , " שפעלה ברחבי הרצועה והגדה , הצטיירה כבעלת עמדות פרגמטיות יותר . זאת , מתוקף קרבתה לאוכלוסייה והיכרותה הבלתי אמצעית עם מצוקותיה היומיומיות שהחריפו בשל הסגרים , המחסומים , המעצרים וצמצום מספר הפועלים שהורשו להיכנס לתחומי ישראל . התפרצותה של אינתיפאדת אל אקצא בשלהי ספטמבר 2000 ושימוש מאסיבי בנשק המתאבדים העלה את קרנה של הנהגת ה"פנים" בעיני האוכלוסייה ותרם לחיזוק כוחה מול פת"ח ומול הנהגת ה"חוץ" כאחד . ההרס השיטתי של תשתיות הרש"פ ושל סמלי השלטון הפלסטיני על ידי ישראל ובו זמנית אי פגיעה של ממש בתשתיות האזרחיות של חמאס הם בין הגורמים הבולטים שהפכו את התנועה לגורם מוביל , חברתית
|
|