|
|
עמוד:12
עדיין להתמודד בפומבי עם בעיית המיעוטים . היא מחריפה , כמובן , ככל שמתעלמים ממנה . השער השני של כרך זה מאורגן פחות או יותר בסדר כרונולוגי . הוא נפתח במאמרו של גבריאל הרמן , העוסק בשאלה אם אכן היו העבדים והגרים באתונה הקלאסית בגדר מיעוטים . הוא מתאר את החיץ המעמדי הנוקשה שהתקיים בין האזרחים באתונה מצד אחד לבין שני המעמדות האחרים שחיו בעיר מצד שני . חיץ זה התקיים בחברה שהביאה את עקרון השוויון לידי קיצוניות חסרת תקדים , ואת הפרדוקס הזה מבקש הרמן להסביר בעזרת הקבלה לתפיסות הגזעניות שהתפתחו במהלך המאה ה . 19 אלה וגם אלה , כך הוא טוען , הוציאו קבוצות מסוימות מתוך המין האנושי ואיפשרו בדרך זו לקיים בו בזמן אידיאולוגיה שוויונית ופרקטיקה של אפליה חסרת תקדים . בשני המקרים , בראשית המסע ההיסטורי שלנו כאן ולקראת סופו במהלך המאה ה , 19 הביא הצורך באחידות ובהומוגניות לידי הוצאתו מן הכלל של ה"אחר " ואף לידי שלילת אנושיותו . צרכיה המיוחדים של חברה השואפת לאחידות מסתברים כמכריעים גם במקרים אחרים , המתוארים במאמרים המופיעים בשער השני . כך , למשל , נסבלת נוכחותם של ה'מוזערבים , ' אותו מיעוט נוצרי בספרד תחת השלטון המוסלמי , ונתאפשרה שמירת זהותם המיוחדת . מאוחר יותר , בעקבות הרקונקיסטה , נדרשה מהם אסימילציה מלאה דווקא במסגרות של החברה הקםטיליאנית הנוצרית , שהחשיבה אחידות דתית ותרבותית יותר מכל . שילוב בין עמדות היסוד של השלטון הקיים כלפי קבוצת המיעוט ובין גמישותה של זו ויכולתה לספוג השפעות ולמתן ניגודים , שילוב זה הוא שמסביר את ההבדלים שנתגלעו במחקרו הראשוני והמפורט של דייגו אולשטיין על מיעוט זה . מאמרו של רוני ויינשטיין מטפל במערכת יחסים דומה במקצת , אם גם בהקשר שונה לחלוטין . הוא עוסק בתהליך סגירת היהודים בגטאות באיטליה של תקופת הקונטר רפורמציה . גם כאן לא היה צורך בנקיטת אמצעים כה חמורים כל עוד התקיימה זהות נוצרית ברורה וחד משמעית , ששום קהילת כופרים יהודית לא יכולה היתה לערער . רק בעקבות הרפורמציה נעשה בידודם של היהודים חיוני . אלא שהקמת הגטו , לפי תיאורו של ויינשטיין , לא נתפסה בדרך כלל על ידי היהודים כאסון , והיו אף מקרים שבהם נהגה הקהילה לחוג את יום הקמתו . כמו במסגרות של רובעים עירוניים אחרים באותה עת , איפשר להם הגטו קיומם של חיים בסביבה הומוגנית , תוך פיתוח דפוסי הזדהות נפרדים וסימונם של מקומות קדושים וגיבורים מקומיים . מאמרו של אפריים שוהם שטיינר משאיר אותנו במסגרת המילייה היהודי אך לוקח אותנו שוב אחורנית בזמן , אל שלהי ימי הביניים ואל עולמם של חסידי אשכנז . תוך שימוש ב ' םפר חסידים ' מבקש המחבר להציג את יחסה של החברה היהודית דאז לבעלי מומים מכל הסוגים , דהיינו את יחסה של קבוצת מיעוט אל ה ' אחר ' שבקירבה . היחס ל'אחר ' אף עומד במרכז מחקרה של יוכי פישר ינון , הדנה בגבולות הזרות והשוני
|
|