|
|
עמוד:12
העם ולתיקון עולם . אמונות אוטופיות אלה העניקו את העומק המוסרי ואת הלהט הדתי לכל התנועות הפוליטיות והחברתיות שהסעירו את העולם באותם הימים , כשהן מערערות על הלגיטימיות של הסדר הקיים בשם הצדק הטבעי ותקוות לעתיד טוב יותר . הכוח המניע של הרצל היה תחושת הכישלון של מגמת ההשתלבות : היהודים ניסו בתום לב להשתלב בחברה הסובבת , אך לא הניחו להם לעשות זאת . הוא ניסח כמעט בצורה אקםיומטית את היחס שבין האנטישמיות לבין הצלחת היהודים להשתלב בחברה : ככל שהיהודים מצליחים יותר , כן הם מעוררים את איבת הסביבה . ואילו כאשר אינם משתלבים , הם מצטרפים אל מחנות המהפכנים המבקשים להרוס את יסודות החברה , וכך שוב מעוררים איבה וזעם . כמו משה , שיצא אל אחיו רק בבגרותו , הרצל לא הכיר את עמו ; ואולי היה זה לטובה , שכן אילו ידע את חולשותיו - ספק אם היה מאמין בו . הרצל לא הכיר את הרובד התרבותי רוחני של תנועת התחייה ולא היה מודע לתכנים המיוחדים שלה . אך גם כאשר הבליט את יסוד הכורח במקום יסוד הבחירה שבציונות , שאלת הזהות הסתתרה בקפלי תפיסתו : מה זה להיות יהודי ? גרמני בן דת משה ? ביסוד ' מדינת היהודים ' היתה ההכרזה הגאה , הגלויה : "אנחנו עם , עם אחד . " ! היום קשה לנו להבין את הערך המשחרר שהיה בהכרזה זו : היה זה הקץ להעמדת הפנים שהכל בסדר , שהיהודים מתייחדים רק בדתם , ובאשר לכל שאר מרכיבי הזהות - הם גרמנים או צרפתים או אנגלים שווי ערך . עורכיו היהודים של עיתונו של הרצל , ' נרה פרייה פרסה , ' לא פרסמו מעולם מילה על הציונות מחשש ל"מה יאמרו . " אביו של גרשם שלום היה משוכנע שהוא גרמני לאומי , למרות שנאלץ בשל יהדותו לעזוב אגודות גרמניות שאליהן השתייך . התחושה של חיים בשקר היא שגרמה למרידתו של גרשם שלום הצעיר בבית אביו . "הציונות , " אמר שנים לאחר מכן , "ביקשה לקבוע בחיים היהודיים יחסים ישרים וגלויים במקום התדמיות ומשחק המחבואים . " הצורך של הרצל לעשות הכל בגלוי , קבל עם ועולם , במשפט העמים , בצורה מכובדת , היה כמעט אובססיבי : זהו הביטוי החיצוני של המהפך הפנימי : לא עוד הסתתרות , לא עוד ניסיון לטשטש את הזהות היהודית . לכן הקונגרס הציוני הראשון צריך להיות הגדולה בהצגות תבל , מאורע תקשורתי מתוזמר היטב , שיזכה למיטב הכיסוי העיתונאי ויציג את התנועה הצעירה במלוא חדשנותה . המו"מ על הצ ' רטר צריך להיעשות על בסים של שוויון בין הרצל לבין מנהיגי עולם : לא עוד מיעוט דתי נרדף המבקש חסד , אלא אומה בעלת היסטוריה , הדורשת את זכויותיה . הרצל דיבר מתוך הכאב והזעם של יהודי פוסט אמנםיפציוני . הבעיות שאותן הכיר היו בעיות המעמד הבינוני היהודי בקיסרות ההבסבורגית . אך ההד שהוא עורר היה 4 ת' הרצל , מדינת היהודים , ירושלים תשל '' ב , עמ' 5 . 9 ג ' שלום , דברים בגו , תל אביב , 1990 עמ' . 134
|
|