|
|
עמוד:9
מבוא הלמידה היא אמנות הידיעה כיצד להשתמש בשכל הישר לתועלתך ( בילינגס ) מורים מקדישים שנים של עבודת הוראה מסורה , מלמדים ומחנכים אלפי תלמידים , תוך חיפוש אחר דרכי הוראה משמעותיות ויישומן וטיפול בבעיות התנהגות ומשמעת . למרות תהליך הלימודים הממושך שכל הילדים והמתבגרים עוברים לאורך שנים רבות , אך מורים מעטים , אס בכלל , זכורים להם כמורים משמעותיים . מהם אותם רכיבים שיהפכו את המורה מעוד מורה , למורה משמעותי ? זוהי שאלה שאין עליה תשובה מוסכמת אחת והיא מטרידה חוקרי חינוך והוראה שנים רבות מאוד . כמורה וכמכשירת מורים סוגיות אלה מעסיקות אותי שנים רבות . ההבנה כי המורה בעת הנוכחית אינו נהנה עוד ממעמד של "יודע כול" וההוראה איננה יכולה להישען על "העברת מידע" או על "הקנייתו , " מחייבת חשיבה חדשה , רעננה ואחרת של תהליך ההוראה והחינוך . כך קרה שבמהלך השנים , על בסיס למידה מתמשכת , חקירה , התנסות וחיפוש אחר דרכי חינוך והוראה ההולמות את תקופתנו , עיצבתי גישה שיש בה , להערכתי , כדי לסייע למחנכים / ות , למורים / ות או לגננות , בכל טווח הגילים להתפתח כאיש / אשת מקצוע משמעותי / ת . המטרה של ספר זה היא להציג תפיסה חינוכית שתסייע לפיתוח המורה והתעצמותו יחד עם חיזוק והתעדכנות של הארגון הבית ספרי , תוך יצירת תרבות של דאגה כנה ואכפתיות , שתסייע לתלמידים לחוש מוערכים ומתוך כך לשפר את הישגיהם הלימודיים ואת דפוסי התנהגותם . הבסיס להתפתחותה של תפיסה זו מתקשר לזיכרונות ילדותי כתלמידה בבית הספר היסודי "עמלים . " כילדה לא הייתי מודעת ליחסם של המורים כלפי תלמידים שוני תרבות , עולי העלייה ההמונית ותושבי שכונות שהוגדרו כ '' נחשלות . " באותה העת ההתרחשויות נראו לי טבעיות ואף נכונות . אולם בחלוף השנים , כאשר שבתי לאותו בית ספר כמורה , פגשתי בין תלמידיי את בניהם ואת בנותיהם של ההורים שעמם למדתי בצעירותי . חלקם היו דור שישי לילידי הארץ מצאצאי אוכלוסייה שראשוניה הגיעו לישראל לפני יותר ממאה שנים ( סוף המאה ה ( 19 וחבריה האחרים היו בני הדור השני והשלישי של עולי העלייה ההמונית מארצות המזרח ( בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים . ( כמורה של ילדים אלה , יחד עם שחזור אירועי העבר ( עת הייתי תלמידה בבית הספר , ( התברר לי כי הוריהם אשר
|
|