מבוא

עמוד:12

פתרון כללי ואובייקטיבי . בתפיסה האחת - לשון הסמלים האוניברסלית נועדה להסביר את היחיד החולם , ובתפיסה השנייה - לשון הסמלים הפרטית נועדה להסביר את מציאות הרבים . האחת מייצגת את עמדתם של הפסיכולוגים , אלה המתחקים באמצעות החלום אחר המתרחש בזירת הנפש , והשנייה מייצגת את עמדתם של הנביאים , אלה הקוראים בחלום את שיתרחש בזירת העולם . אפשר להמיר את שתי התפיסות הללו באפיון של שני כוחות התודעה הראשיים של האדם : הדמיון והשכל . הגישה הפנים-נפשית , הנשארת בתחום הפרטי , הסובייקטיבי , תואמת את הדמיון , ואילו הגישה החוץנפשית , הפונה אל העולם הממשי , האובייקטיבי , תואמת את השכל . השכל הוא מכשיר תודעתי המאפשר לאדם לחקור את המציאות שמחוץ לתודעתו ולהכירה באופן מוחלט ( במקרה שהחקירה מסתיימת בידיעה . ( הדמיון הוא מכשיר תודעתי ( תת-שכלי ) שבאמצעותו האדם יוצר מציאות חלופית למציאות האובייקטיבית . הדמיון , כשמו כן הוא : מדמה לעצמו מציאות . הוא ממציא מציאות ויוצר אותה בדמותו . היצירתיות שבדמיון מאפשרת לאדם להעשיר את המציאות הקיימת או להמירה בעולם דמיוני , עולם הבדיה , ההזיה והפנטזיה . עולם הבדיה ( הספרות , הקולנוע , התאטרון , האינטרנט הווירטואלי ) מצליח להלך עלינו קסם משום שהדמיון הוא בעל כושר חיקוי עצום . כושר זה נוטע בנו את האשליה שמה שאנו חווים בחלום קורה באמת . העולם החלופי שנוצר על ידי הדמיון מתחזה למציאות הממשית . על ידי כך האדם מתחזה למחזאי הממחיז מציאות בדויה המתחזה למציאות האמתית . באופן דומה פועל הדמיון בחיזיון הנבואי : התמונה הנגלית לנביא בחזיונו קרויה אף היא מחזה , והיא המזינה את החזון הנבואי . חיבורנו יימתח בין שני צירים אלה : המחזה המודרני והמחזה הנבואי . שני הצירים בנויים על התבוננות בחלום . המחזאות התאטרלית מסתמכת על החלום כאמצעי ליצירת עולם דמיוני שישקף את פנים הנפש , ואילו החזון הנבואי מסתמך על החלום כאמצעי לקשירת קשר עם כוחות הנמצאים מחוץ לנפשו של האדם ולעתים אף מחוץ לעולמו . תפקידם של כוחות אלה להדריך את האדם אל הידיעה האמתית , זו שאיננה בטווח השגתם של כוחותיו הסובייקטיביים .

מכון מופ"ת


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר