הקדמה

עמוד:13

בטקסט . הדמיון ואי האמון בדמיון שלובים זה בזה . אולי דווקא במתח הזה ראוי לנו להתמקד . קרוב לוודאי שזהו הגורם המיוחד הקובע את הפואטיקה של התנ"ך . הטקסט כאילו מזמין את הקורא להגיב על צורה ספרותית מוכרת בדרך ספרותית מקובלת , ובו בזמן הוא מכשיל את התגובה הזאת . הצורות מצויות שם , אבל הטקסט מעודד את הקורא להטיל בהן ספק . הדיאלקטיקה הזאת מסבירה את מקצת הקשיים שעמדו בפני כל מי שביקשו במרוצת הדורות לקרוא את התנ"ך כ"ספרות , " ואת מסקנותיהם המגוונות , ולמעשה הסותרות זו את זו . אם נתמקד בהבדל הדיאלקטי הזה שבין טקסטים תנ"כיים וטקסטים ספרותיים אחרים , אולי נצליח לומר משהו על טבעה המיוחד של הספרות התנ"כית , או ליתר דיוק , על טבעו של ה"חוזה" אשר לפיו היא פועלת . התנ"ך מספר לנו סיפור מרתק על אודות ימים עברו , סיפור , אם להשתמש בלשונו של פיליפ סידני , ש"משבית את הילדים ממשחקיהם ומושך את הזקנים ממקום מושבם אצל האח , " אבל בסופו של דבר אנו נוכחים לדעת שלא סיפור לפנינו אלא אזהרה . כמובן , רשאים אנו לראות בו "סיפור" בלבד , ולהתעלם מיסוד האזהרה , אלא שאז יחדל להיות "תנ"ך" ויהיה משהו אחר . בדומה לכך , התנ"ך מגיש לנו שירים : אם רגישים אנחנו "נפשנו יוקדת בנו באהבה לשירי קודש , " כדברי מילטון — אבל השירים הללו עצמם הם התובעים מאתנו שלא להיכנע לקסמם . שיר כגון זה מציע לנו קהלת בפרק האחרון של ספרו . בפסוקים בעלי יופי כובש הוא מבטא את הפתוס של קיומנו הארצי ומצייר את המוות הקרב ובא . התמונות בשיר לקוחות מארץ החיים דווקא , ואפופות כמין דמדומים זהובים : ןינאץ השקד ויסתכל החגב ותפר האביונה כי הלך TI " האדם TT אל בית " " . עולמו T וסבבו בשוק הספלים : עד אשר לא ע תק חבל הכקף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ךברץ הגלגל אל הבור : > קה' יב , ( 6-5 אבל אין אנו רשאים להסתפק בקסם , בתוגה , בחן האנושי ובמתיקות של הקינה הגדולה הזאת . המשורר , או מי שהתקין את הטקסט כפי שהוא לפנינו , מסכם את " דברי החפץ" של ה"דורש בחכמה" ( השווה א , ( 13 ומבטל אותם . מעולים ככל שיהיו , בסופו של דבר לא אל יופיו של השיר עלינו לכוון את לבנו : "עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר : סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" ( יב , . ( 13-12 בסופו של דבר דומה

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר