|
|
עמוד:10
פתח דבר - בין מערבלמזרח דמדומי ערב חורפי בלונדון , פברואר , 2004 ואני עומד בכוונה תחילה על הקו המפריד בין מזרח למערב בתצפית האסטרונומית המלכותית בגריניץ . ' לקו מלאכותי זה משמעות מעשית בקביעת שעות כדור הארץ לאורך היממה מלבד שאלת היחס בין מזרח למערב . האם הסימון הוא לתועלת ניווט ועסקים בלבד , או שמא הוא משמש כסמל לקו פרשת מים תרבותית בין ציוויליזציות בעולם מפורד ? ומה מקומם של העם היהודי ומדינת ישראל בסוגיית שעוני תבל , כאשר תיחום הזמן נקבע בצפון אירופה על ידי אימפריה שהתנשאה כמרכז העולם ושקעה מאז ? ומה מקומם של היהודים , שהיו הן במרכז הן בשולי תולדות העמים בנושאי ספר ומדינה , דת ומדע , והם מיטלטלים למזרח בעת החדשה כדי לחדש ימי קדם ? ייתכן שהישראלים ניצבים על הקו ושייכים לשני חלקי העולם , ייתכן שהם שייכים לחלק אחד בלבד וייתכן שהם נידחים כאפר וכרוח מבלי להשתייך לשום חלק . אני צופה בטלוויזיה בשעת ערב קיצי בסוף יוני , 2005 ועל המסך עולה הרקדנית הנודעת רינה שיינפלד , לבושה בשמלה סינית או הודית . היא היתה פעמים רבות במזרח הרחוק . סגנון הריקוד האמנותי שלה מבטא גוף ונפש , והיא מספרת שהיא העבירה לאחרונה שיעור בבייג'ינג ביוזמת משרד החוץ הישראלי . כה אותנטי היה מופע הריקוד עד שהיא נשאלת אם מדובר בריקוד סיני . יעקב אחימאיר , המראיין אותה , קורא לה 'אשת המערב' בסין . רינה עונה , מבלי למחות על התואר שהוענק לה , שהיא לא באה לשם באופן מתנשא , ולמעשה מודה : "לקחתי מהם . " בעודה סחה לפי תומה על מטרת האירוע שבו השתתפה היא מחלקת בין הרקדנים ממזרח לאלה שבאו מן המערב , כולל אותה עצמה . משונה הדבר שהיא מזדהה כרקדנית מערבית בזמן שהיא עצמה , כאמור , נמצאת במזרח ומשולבת באופן מקצועי ורוחני בתרבות ריקודים של המזרח . סיפורה של רינה שיינפלד אינו חריג בתרבות הישראלית . לפנינו עדויות רבות על משיכה ישראלית למזרח יחד עם קושי עמוק להתרחק נפשית מהמערב . ב'ספרי מסע' של משה גלעד נחשב הישראלי המבקר במזרח - נפאל , למעשה - כאדם לבן . ואם היה אותו ישראלי ממוצא תימני או פרסי , האם היה גם הוא נראה כשייך לגזע לבן ? הדברים מופיעים שוב במבוכה שנוצרה בחוף השנהב שבמערב אפריקה בימי אנדרלמוסיה והרג בנובמבר . 2004 בהגיעה לישראל נשאלה אשת השגריר
|
|