|
|
עמוד:10
שמקדשת את המדע ואת הטכנולוגיה תקרוס עקב אי יכולתה להעניק משמעות לחיי הפרט והחברה . ( Weber 1973 ) ובר חשש שמשבר הלגיטימציה שבעקבות " הסרת הקסם של העולם" יוביל בסופו של דבר ל"תקומת האלים מקבריהם , " כלומר לתחיית המיתוס , הדת והתיאולוגיה . על פי ובר , אמנם התיאולוגיה תספק את המשמעות , אך היא גם תערער על המשטר הדמוקרטי הליברלי והחילוני ועל האוטופיה הבורגנית של קדמה היסטורית . ובר הציץ אפוא לתוך תהום התרבות המודרנית , אך לא היה בידו להציע דרך להציל אותה מ"קול ההתגלות" השב ונשמע . בעקבות מלחמת העולם הראשונה התחולל "המפץ התיאולוגי הגדול . " נדמה שחששם של הוגי התרבות החילונים כמו מקס ובר וגרשם שלום מתממש . גם התיאולוגיה היהודית האורתודוקסית נוסח כרכב הגאולה של פרנץ רוזנצוויג מ 1921 ( רוזנצוויג ( 1993 וגם התיאולוגיה הפרוטסטנטית האורתודוקסית נוסח קרל בארת מ ( Barth 1989 ) 1922 משקפות את התופעה הזאת של תחיית הדת - כלומר תחיית "דת הכנסייה" ו"דת בית הכנסת" ש"דת התבונה" של קאנט אמורה היתה לתרגם לשפה הרציונלית של האוטונומיה . הספר תיאולוגיה פוליטית של קרל שמיט ( 2005 ) מבטא היטב את עוצמת המשבר שפקד את החברה הבורגנית הליברלית . שמיט נקט אסטרטגיה אנטי ליברלית מובהקת וניסה לחדד את תחושת האיום במטרה לחזק את ריבונות המדינה . הוא סבר שהחברה הליברלית החילונית והאינדיבידואליסטית נתונה במצב חירום שמחייב לשים קץ לוויכוח הפרלמנטרי ולשיח החוק והחוקה , שעליהם היא מבוססת . שמיט ראה בחברה הליברלית משטר אויב שמשביח את " מצב החירום , " את ה"ריבונות" ואת הצורך ב"הכרעה , " וראייה זו ממחישה את גודל התהום שנפערה בתרבות הפוליטית . לדברי שמיט מאחורי החוק והחוקה מסתתר כוח אחר , פוליטי , ובדבריו הוא לא רק ביטא את "אי הנחת מן התרבות" של האזרח הגרמני אלא גם סימן את גבולות התרבות הליברלית החילונית והציע מפתח תיאולוגי פוליטי - קרי ריבונות האל - לחיזוק הריבונות הפוליטית . בעת סכנה עתידים היו להתערער גם פני השטח הליברליים של החברה הבורגנית , וכך הקיץ הקץ על האוטופיה של האמנציפציה היהודית באירופה . שמיט קישר בין תפיסת החוק הליברלית לבין הדת היהודית - בהיותה דת של חוקים שלכאורה מעלימים את הממד הפנימי הריבוני של ההכרעה - וקישור זה מסייע לנו להבין את עוצמת האירועים שפקדו את יהדות אירופה , שהוכרזה כעבור כמה שנים כאויב האולטימטיבי . קאנט הדגיש את ההבדל בין המלכות הנוצרית כבסיס ל"מדינה האתית האלוהית" לבין היהדות כמכלול של חוקים שעשויים לשמש רק מדינה פוזיטיבית . הבדל זה הפך - בעת קריסתו הסופית של רעיון חברת כל אזרחיה - לתהום תיאולוגית פוליטית שמונעת כל שותפות בין יהודים לנוצרים . אך עם זאת , אין להתעלם מכך שהרה אוריינטציה של
|
|