|
|
עמוד:7
מבוא כריסטוף שמידט הארץ היא הר געש . הלשון כלולה בו . מדברים כאן על הרבה דברים שבהם אנו יכולים להכשל , מדברים כיום יותר מבכל זמן על הערבים . אולם קודר יותר מן העם הערבי ניצב לפנינו איום אחר , שהעלה בהכרח המפעל הציוני : האקטואליזציה של העברית מה יהיה עליה ? כלום לא בהכרח הוא שתהום זו של שפת קודש , המשוקעת בילדינו תחזור ותיבקע ? אמנם אין יודעים כאן את אשר עושים . סבורים כי עשו את הלשון חול , כי הוציאו מתוכה את העוקץ האפוקליפטי . והרי הדבר אינו אמת , חילונה של הלשון , הרי זו רק צורת דיבור , מליצה . את המילים המלאות עד בלי הכיל , ממש אי אפשר לרוקן אלא במחיר הלשון עצמה ( שלום . ( 1985 גרשם שלום , במכתבו המפורסם מ 1926 לפרנץ רוזנצוויג , מתאר את הפער התהומי בין פני השטח החילוניים לבין העומק התיאולוגי של השפה העברית 1 המתחדשת . אך תהום הלשון אינה אלא אחד מפניו של תהום המפעל הציוני כולו , כלומר היא חושפת את הסתירה המאפיינת את הפרויקט הפוליטי של חידוש הריבונות הלאומית היהודית בארץ ישראל . תהום השפה העברית הוא 2 בעצם תהום התיאולוגיה הפוליטית של הציונות . מצד אחד הציונות היא תנועה חילונית מוצהרת ; מצד אחר , בתארה את מפעלה הפוליטי במונחים כמו " שלילת הגלות , " "מלכות" ו"גאולה" היא מציבה את הפיתוי התיאולוגי משיחי . היכן עובר הגבול בין רטוריקה ובין תפיסה ממשית ? כיצד למנוע את הגלישה מהמערכת הסימבולית אל הפרקסיס התיאולוגי , גלישה שעלולה להציף את המציאות הריאלית בציפיות לגאולה ולהביא בכך הרס וכליה ? " האלוהים לא ייאלם דום בלשון שבה הוא חוזר ומועלה אלף מונים בתוך חיינו , " הזהיר שלום במכתבו זה . הדברים נאמרו בהקשר פוליטי מובהק . לנוכח " האיום הערבי" - החיכוך הוודאי בין התנועה הפוליטית הציונית ובין תושביה הערבים של הארץ - שלום מודד את עוצמת האיום של התיאולוגיה היהודית על הפוליטיקה הציונית ורומז לקשר בין שני האיומים . שלום - אז חבר בתנועת "ברית שלום , " שצידדה בהידברות עם הערבים ובצמצום העלייה - תפס את הממד התיאולוגי פוליטי של התרבות היהודית הציונית כמסוכן . 1 ראו על כך . 2 . Moses 1994 ; Brenner and Weiss 1999 ; Schmidt 2000 על המושג "תיאולוגיה פוליטית" ראו שמיט . Agamben 1998 ; 2005 1996 ; [ 1927 ] 1996 ; Derrida 1997 ; Mouffe 1999 ; Balakrishnan 2000 ; Taubes 1993 ; Schmitt [ 1924 ] ; 2005
|
|